האנלוגיה בין משל המערה למשל הקו המחולק לאפלטון


בקריאה תמה של משל הקוהמחולק (509d-511e), עולה כי יש לצייר את הקו המחולק כקו אנכי בעל שני חלקים עיקריים – החלק העליון המתאר את התבוני (Intelligible) והתחתון המתאר את עולם התופעות (Visible), כאשר כל אחד מהחלקים נחלק בעצמו לשני חלקים באותו יחס החלוקה בין שני החלקים העיקריים, כך שישנם סך הכל ארבעה מקטעים (A,B,C,D) המתארים מצבי תודעה שונים בעלי משמעות הן אפיסטומולגית והן מטאפיסית, כאשר A מתאר את הדמיון או ההשערה (Eikasia) ומציין צללים או השתקפויות של עצמים נראים, B מתאר את התופעות הנראות בחינת אמונה (סברה) (Pistis), C מתאר את הידיעה (Dianoya) התבונית של המדעים המדויקים כמו מתמטיקה וגיאומטריה ו-D מתאר את ההבנה השלמה (Noesis) של האידיאות.1

הפרשנות המקובלת, או כפי שדומיניק מכנה אותה ‘הקריאה הסטנדרטית’ גורסת כי ה-Eikasia טומנת בחובה את חוסר היכולת להבחין בין מופע לבין המקור” (שם, עמ’ 2). אולם דומיניק מציע פרשנות שונה למצב הנפש Eikasia שמעניק משמעות שונה להבנחות של משלהקו המוחלק, שאלו בתורן גם שופכות אור גם על האנלוגיה המקובלת למשל המערה. דומיניק מציע ש-Eikasia משמעותו הבחנה בתמונה כתמונה באופן שבו ניתן ללמוד ממנו על המקור מבלי להתפס לכדי האשליה שהתמונה היא המקור. דומיניק מסתמך על מספר ראיות לכך, הראשונה והברורה ביותר היא ציטוט של הביאור של אפלטון עצמו לגבי המונח ‘בתמונות כוונתי, תחילה, לצללים, וכן להשתקפויות במים ובכל החומרים החלקים והמבריקים וכל דבר מאותו המין’ (509d6-5103)2, כך שהידיעה שאודות התמונה שאנו תופסים מחייבת את ההבחנה בין התמונה לבין המקור.

שנית, כפי שהקריאה של משל הקוהמחולק עצמו מהווה תיאור מילולי של הקו הפיסי אותו אנו מבנים בדמיון כדי להבין את המשל, כך ניתן לראות בטקסט עצמו של המשל כ-Eikasia, וכשם שאנו מבחינים בין התיאור של הקוהמחולק בחינת תמונה או העתק לבין הקוהמחולק בחינת מקור, כך אנו מבחינים במצב של Eikasia בין התמונה לבין המקור (שם, עמ’ 4).

הקושי העיקרי בפרשנות של דומיניק נובעת מהאנלוגיה המתחייבת למשל המערה, כפי שאפלטון עצמו טוען שיש להבין את משל הקוהמחולק ביחס לשלבי הנפש המתוארים במשל המערה “הם צריכים להתאים יחדיו”(אפלטון, 517b1; שם, עמ’ 5). האסירים במשל המערה רואים את הצללים שמולם בחינת תופעות (Pistis), ומכיוון שאינם מבחינים אלא בצללים הם צריכים להיות שרוים ב-Eikasia.

כדי לפתור קושי זה, דומיניק מציע אינטרפטציה שונה הן לחלקי הקוהמחולק והן לאנלוגיה שלהם למשל המערה. בהנתן העובדה שישנה תמימות דעים לגבי הפרשנות של אדם (שם, עמ’ 11) ש-Pistis מתאר את מצבהעניינים שבו רוב בני האדם שרוים, דהיינו, שהם מאמינים שידיעת התופעות הן ידיעת הדברים שלעצמם, ובהנתן העובדה שהאסירים במשל המערה הם ‘כמונו’ (אלפטון, 515a5, שם, עמ’ 11) אז ניתן להניח שהמצב הטבעי והראשוני של האסירים הוא לא Eikasia מכיוון שהם אינם מודעים לעובדת האשליה של הצללים, דהיינו הוא צריך להיות מצב נמוך יותר מ-Eikasia. כאשר האסירים משתחררים בתוך המערה ומבחינים באש, הם במצב של Pistis, אך הם לא מסוגלים להבין שהאש היא האחראית לצללים וכך הם חווים מצב של אפוריה (מכיוון שהם חווים עובדה הנוגדת את תפיסת עולמם),

רק כשהם יוצאים מהמערה הם מגיעים למצב של Dianoya. פשרנות זו של ה-Eikasia שופכת אור על היחס בין ה-Dianoya ל-Noesis, שכן באותו האופן שבו Eikasia מסייעת להבין את התופעה של ה-Pistis כך גם ה-Dianoya מסייעת להגיע להבנה אודות הדברים בחינת Noesis. כך שבמקום העמדה המסורתית שנוטה להמעיט במצב הנפשי ה-Eikasia ו-Dianoya לטובת המצבים הנפשיים Pistis ו-Noesis דומיניק מציע עמדה שמראה כיצד העמדות הראשונות מובילות אל העמדות השניות.

1לשם הנוחות אשתמש בתעתיק האנגלי של המונחים Eikasia, Pistis, Dianoya, Noesis

במקום המונחים ביוונית (εἰκασία, πίστις, διάνοια, νόησις) (בהתאמה).

2Vancy Hughes Dominick, Seeing Through Images: The Bottom of Plato’s Divided Line, עמ’ 3, התרגום שלי.

Previous תמצית הביקורת של אפלטון על המימזיס בפוליטאה
Next על החינוך האומנותי קדם-פילוסופי הניתן לשומרים בפוליטאה לאפלטון