ארה“ב פתחה במתקפה משולבת נגד דאע“ש בשתי קצות המדינה האסלאמית בסוריה ועיראק, ארגון המדינה האסלאמית מאבד נכסים טריטוריאלים ולוחמים רבים. בדרך ארה“ב כורתת בריתות איזוריות סותרות ורבות משמעות.
מה עשויות ההתפתחויות האחרונות במלחמה שמסרבת לגווע ללמד אותנו על העתיד האפשרי באיזור?
עדויות שעולות משטחי הלחימה בעיראק ובסוריה מצביעות על כך שארה“ב מובילה שינוי אסטרטגי או לכל הפחות מעבר ל“תכנית ב‘”. בשבועיים האחרונים החלה מתקפה צבאית משולבת נגד דאע“ש בשני מוקדים עיקריים בשתי קצותיה של המדינה האסלאמית – המוקד הצפון המערבי הממוקם במחוז חאלב שבסוריה במתקפה על העיר מנביג‘ והמוקד השני במתקפה על העיר פלוג‘ה שבמחוז ענבר שבעיראק. מדובר במתקפה המאסיבית ביותר כנגד דאע“ש עד כה והיא מצטרפת לשורה של הפסדים טריטוריאלים שארגון המדינה האסלאמית נוחל באופן עקבי בשטח בתקופה האחרונה, ביניהם הכשלון במצור על קובני הכורדית, הנסיגה מהעיר העתיקה תדמור בסוריה, והתבוסות שנחל הארגון ברמאדי וסינג‘אר בעיראק. במרץ השנה הפנטגון הודיע על כך שדאע“ש איבד מאז שיא כוחו ב-2014 כ-40% מכלל שטחו, והספירה נמשכת.
ההחלטה על אימוץ קו מיליטנטי יותר נפלה בוושינגטון לאחר שהניסיונות הדיפלומטים להביא לידי הפסקת אש בשטח כשלו כשלון חרוץ– המעורבות הרוסית לטובת ממשל אסד כנגד המורדים החל מספטמבר 2015 הטתה את יחסי הכוחות לטובת משטר אסד וקיעקעה את הניסיון האמריקני למוטט את המשטר העלאווי. הנשק שיועד למורדים המתונים זלג לטרוריסטים סלפיסטים שתולים של אל–קאעידה וערה“ס. למרות ההתקפות האוויריות המסיביות של הקואליציה נגד דאע“ש, הארגון כמעט ולא נפגע ואפילו הצליח לרשום לעצמו הישגים טריטוריאלים חדשים. ארה“ב נותרה ללא כל השפעה מדינית או צבאית בשטח. עולה רושם כי החשש העיקרי של וושינגטון מפני אובדן היוזמה לטובת רוסיה ושעון החול ההולך ואוזל עד תום כהונת אובמה דחקה אותה לשלוף מהמגירה ‘תכנית ב‘ למיטוט המדינה האסלאמית. עם שליפת התכנית מהמגירה, ארה“ב ורוסיה נכנסות למירוץ צבאי ביניהן מי הראשונה לכבוש בעזרת בני בריתה את א–רקה שבסוריה, בירתה של המדינה האסלאמית, ובכך לזכות בהכרה כ“מצילת העולם הנאור“.
הברית הכורדית–אמריקנית בסוריה והמתקפה על מינבריג‘
כדי להוביל את המהלך הצבאי נגד דאע“ש בשטחי סוריה, האמריקנים החליפו את חסותם מהמורדים המתונים של “צבא סוריה החופשית” שהלכו והדלדלו בקואליציה חדשה יחסית הנקראת “הכוחות הסורים הדמוקרטים” (SDF). ניצניה של הקואליציה החלו להתגבש בראשית 2015 לאחר שארה“ב נחלצה לעזרתם של הכורדים ששהו תחת המצור של דאע“ש בעיירה קובאני – למורת רוחו של ארדואן שמאוד לא אהב את הפגנת הלאומיות הכורדית בקובאני על גבולם הדרומי וקיוו שדאע“ש יטפלו בבעיה. ההכרזה הרשמית על הקמת קואליצית SDF פורסמה בחורף 2015 כאשר הלוחמים הכורדים (Y.P.G) מהווים בו רוב מכריע. כדי להעניק לארגון לגיטימיציה רחבה בשטח ולאפשר לו לשחרר מעוזי דאע“ש סונים מובהקים, ארה“ב מנסה לצרף לשורות הארגון כמה שיותר פעילים סונים. בחודש האחרון ככל שהארגון מצליח לרשום לעצמו הישגים טריטוראלים כך עורקים לשורותיו יותר ויותר פעילים שאינם כורדים.
בתחילת החודש נפוצו הידיעות על תחילת המתקפה של SDF על העיר מנביג‘ – על אף שגורמים אמריקנים הודיעו כי הנוכחות הצבאית בשטח היא רק לשם הדרכה והכוונה, פורסמו תמונות של חיילים אמריקנים המוערבים בלחימה ונושאים תגים של הכוחות הכורדים (Y.P.G). התמונות הובילו לעימות גלוי בין אנקרה לארה“ב ובה דרש ארדואן להסיר את התגים, העימות הדיפלומטי הגלוי הוא רק קצה הקרחון של משבר היחסים ההולך ומחריף בין אנקרה לוושינגטון על רקע התמיכה האמריקנית בכורדים. ארדואן טוען שהאמריקנים כבר הכירו בכך שהכוחות הכורדים (Y.P.G) משתפים פעולה עם המחתרת הכורדית הטורקית (P.K.K) שחזרה להפעיל פיגועי טרור בלתי פוסקים בטורקיה. כך למשל בפיגוע טרור שיוחס ל-P.K.K ביום שלישי האחרון שבו נהרגו 11 אזרחים במחוז באיסטנבול. לפי שעה הקואליציה של SDF הצליחה לכתר את מנביג‘ משלושה צדדים ומאיימת לנתק את ציר האספקה של דאע“ש אל העולם דרך הגבול עם טורקיה.
הברית השיעית–אמריקנית בעיראק והמתקפה על פלוג‘ה
בעיראק מפעילים האמריקנים קואליציה “אנטי–דאע”שית” צבאית המבוססת על צבאו הדל של חיידר אל–עבאדי, רה“מ השיעית עיראקית ביחד עם המיליציות השיעיות. כיעד צבאי ראשון נבחרה העיר פלוג‘ה, אגוז קשה למדי לפיצוח אם לשפוט לפי ההיסטוריה של העיר.
פלוג‘ה, הידועה בשמה “עיר המסגדים” בעיראק, נחשבה מאז ומתמיד למעוז דתי סוני אדוק, בעלת אוכלוסיה של למעלה מ-300 אלף איש, הרביעית בגודלה בעיראק. עם נפילתו של משטר הבעת‘ של סדאם חוסיין ב-2003 התבצרו בפלוג‘ה פליטים רבים מצבא עיראק וגורמים סונים סלפיסטים ומשם הם הפעילו רשת טרור כנגד הנוכחות האמריקנית בעיראק. לאחר שהאמריקנים נכשלו בניסיון למגר את הטרור העיר, יזמו מהלך המתקפי חסר תקדים בעוצמתו על העיר שהפכה את העיר לעיי חורבות. הפצע הפתוח של תושבי פלוג‘ה והאיבה הגלויה שלהם לממשלת הבובות העיראקית–אמריקנית סייעה לאל–קאעידה להשתלט על העיר בקלות לאחר נסיגת הכוחות האמריקאים ב-2011. ביום ההכרזה על שלטון החליפות – היה זה המעוז הראשון והנאמן של דאע“ש בעיראק.
הפלישה הקרקעית לפלוג‘ה החלה ב-23 למאי. תחילה נכבשה העיירה גארמה, צפונית לפלוג‘ה, על ידי המיליציות השיעיות. עדויות של אזרחים מלמדות שבשטח רוססו כתובות גרפיטי שבהן נכתב – “תודה לך, איראן. תודה לך, קאסם סולימאני”. חוליה נוספת שקישרה את סולימאני, מפקד כח “אל–קודס” של משמרות המהפכה האיראנים לאירוע היא תמונות שבהם מופיע סולימאני ביחד עם מפקדים של המיליציות השיעיות כהכנה לפעולה. לאחר כיבוש גארמה החלה הפלישה הקרקעית של צבא עיראק מדרום לעיר. הכוחות פלשו לשכונת השוהאדה, כיתרו את העיר ממזרח ומדרום, ניתקו את נתיבי האספקה והותירו את תושביה במשבר הומינטרי תחת אש וללא מזון. לוחמי דאע“ש התכוננו היטב לקרב ומלכדו איזורים נרחבים במטעני חבלה, אזרחים רבים שנלכדו בצבת שבין הלוחמים ניסו לנוס על נפשם – והוצאו להורג על ידי פעילי דאע“ש. חיידר עבאדי, ר“מ עיראק, הורה על האטה בפלישה לתוך העיר מדרום בשל המשבר ההומניטרי שנגרם לתושבים למורת רוחם של המיליציות השיעיות.
לפי שעה, לא נרשמה הכרעה כלשהי בקרב בפלוג‘ה, פעילי דאע“ש מתבצרים בעיר ומשתמשים באזרחים כמגן אנושי. יכולת ההישרדות של דאע“ש בעיר יכריע במידה רבה את יכולת הישרדות הארגון במרחב – לכל הפחות את היותו ישות טריטוריאלית דומיננטית בשטח. למרות הצהרותיהם של בכירים בממשל האמריקני על כך שהממשל משתף פעולה אך ורק עם “גורמים שיעים מתונים“, אין להתפלא כלל שתביעות אצבעותיו של קאסם סולימאני נחשפות במהלך הצבאי.
כדי להבין עם מי בדיוק לוחמים כתף לכתף האמריקנים צריך להכיר קצת טוב יותר את קלסתר הפנים של המיליציות השיעיות העלומות. המיליציות הן התאגדות של שורה ארוכה של ארגונים שיעים חמושים. רובם פועל בשטח עוד לפני הדחתו של סדאם חוסיין כארגונים מחתרתיים לוחמים. בעקבות פאתווה של האייתולה עלי אל–סיסתאני למלחמת ג‘יאהד בארגון המדינה האסלאמית הארגונים והחלשות הממשלה העיראקית – הארגונים זכו לעדנה מחודשת של שגשוג והתחזקות. המפקד העליון של המיליציות השיעיות, מהאדי אל–מוהנדיס, הוכר ב-2009 כמפקד של ארגון הטרור ‘באדר‘ על ידי ארה“ב, והוא יועצו הבכיר של קאסם סולימאני. סולימאני הוא המפקד הבכיר ביותר של איראן האחראי על “יצוא המהפכה” מחוץ לגבולותיה. סולימאני כפוף ישירות למנהיג הרוחני העליון של איראן האייתולה עלי חמינאי, ופיקד על שורה ארוכה של פעולות טרור ברחבי העולם ביניהם היה אחראי בין היתר לביצור חיזבאללה בבעל בק בלבנון והשתלטותם על המדינה, העברת כספים ונשק לחמאס ולג‘יאהד האסלאמי. הפעיל פיגועי תופת בבנקוק, ניו–דלהי ותאילנד, וכמו כן את הפיגוע על בניין הקהילה היהודית בארגנטינה ב-94 שבמהלכו נהרגו 85 בני אדם. סולימאני מאמן וחונך את מפקדי המיליציות השיעיות העיראקיות והן מקור ההשראה הרוחני הנערץ שלהם.
המלחמה שאחרי המלחמה
מאמר שפורסם לאחרונה בעיתון הטלגרף הבריטי חושף דו“ח שבו תמונת מצב אפשרית ליום שלאחר המלחמה עם דאע“ש. בדו“ח מובאות עדויות של גנרלים בצבא העיראקי הטוענים, כי לאחר התבוסה האחרונה של דאע“ש ברמאדי וסינג‘יר, מאזן הכוחות בעיראק השתנה לטובת המיליציות השיעיות. בעוד שהצבא העיראקי נתפס בציבור כזרוע המבצעת של ממשלת בובות של ארה“ב, המיליציות השיעיות זוכות לדימוי יוקרי בשל הקרבה שלהן לקאסם סולימאני ומשטר האייתולות. הקואליציה הצבאית נגד דאע“ש מורכבת מיחסי כוחות של-70/30 אחוזים לטובת המיליציות השיעיות. בנוסף לכך, התושבים הסונים נוטים לראות בדאע“ש כמגן מפני התוקפנות השיעית בעת מלחמה. כך שאם וכאשר המדינה האסלאמית תקרוס סופית, יהיה זה רק האות לתחילתה של המלחמה הבאה – מלחמה פנים שיעית בעיראק בין המיליציות בחסות איראן לצבא עיראק.
עולה רושם כי האסטרטגיה של הממשל בוושינגטון מכוונת להישגים קצרי טווח. כשהפעם ההישג הנכסף הוא לחזות בקריסתה של המדינה האסלאמית. לשם כך משתפים האמריקנים פעולה בני ברית שונים וסותרים בעיראק וסוריה כאילו והיו עולמות נפרדים. אולם ההתחזקות הרוסית–סורית היא גם התחזקותו של חיזבאללה ואיראן. ההתחזקות הכורדית תאיץ את מרחץ הדמים עם טורקיה וממשלו אסד – וההיסטוריה מוכיחה שלא יהססו לדכא את האוכלוסיה הכורדית ללא פשרות והסכמי כניעה מדיניים. ואם לא די בכך, אין שום ערובה לכך שכיסי ההתנגדות הסונים במרחב המשקפים חלקים נרחבים באוכלוסיה ישככו בזמן הקרוב, אם או בלי דאע“ש.
