על הההצבעה השבטית של מנשקי המזוזות בדימונה, בתקשורת ובבג”צ

איתן אבריאל מציג במאמר בדה-מרקר שני הסברים מדוע התקשורת התגייסה להפיל את נתניהו, השניה היא התגייסות פוליטית ברורה של בעלי שליטה בתקשורת כמו נוני מוזס מידיעות, הנקודה הראשונה והמעניינת יותר היא הנטייה הפסיכולוגית של קבוצות דומות לאמץ עמדות דומות (כלכלנים, ביטחוניסטים, אנשי תקשורת, אנשי אקדמיה, אנשי משפט, מדענים, אומנים), זה תהליך פסיכולוגי זהה בכל קבוצה אנושית שבה הפרט מאמץ את הפרדיגמה השולטת של הקבוצה כדי לזכות בהכרה ובאישור של הקבוצה,

.

דהיינו, יותר מאשר שהקבוצה זקוקה ליצירתו של הפרט, הפרט זקוק לאישורה של הקבוצה כדי לאפשר לו את המרחב הכלכלי / הבמה שבתוכו הוא יכול לפעול, בעיית ההתאמה לקבוצה הופכת להיות חמורה במיוחד בעיקר כאשר הפרט תלוי באופן בלעדי באישורה של הקבוצה לפרנסתו. (מלגת המחיה של המדען, הביקורות החיוביות של האומן מקומץ האומנים השולטים בבועה, האישור המפורש או העקיף אל עורכי העיתון ודסק החדשות לכך שהדעה היא רצויה ו’טובה לארגון’)
.
אמור מעתה, לא רק שההצבעה של אנשי הליכוד היא הצבעה שבטית, אלא הפעילות האנושית רובה ככולה איננה אלא פעילות שבטית ומבחינה זו אין הבדל כלל וכלל בין הפקידים באוצר לבין השופטים לבין אוהדי ביתר.
.
תומאס קון, בספרו ‘המבנה של מהפכות מדעיות’ מסביר את התהוות אחדות הדעה לכדי מה שהוא מכנה ‘פרדיגמה’, שהיא לא רק מקבץ של הנחות יסוד משותפת לכלל הקבוצה, אלא היא מכילה גם את הגדרת הבעיות הרלוונטיות של הקבוצה, את הכלים המתודולוגים של הקבוצה (כלי המחקר), וגם את הגישה הדומיננטית לפתרון הבעיות (אופן המחקר).
.

באופן זה יכול קון להסביר כיצד הקהילה המדעית למשל, הצליחה להתעלם באופן גס מתוצאות מחקר שסתרו לחלוטין את ההנחות המוקדמות – המדענים פשוט הניחו שאם התוצאה חורגת מהצפי מעבר לסטיית התקן – הבעיה היא במכשירי המדידה ולא בהנחות היסוד.
.
אולם לעיתים בהיסטוריה נוצר מצב שבו מקרי האנומליה (החריגה בתוצאות הניסוי) הולכים ומתרבים כך שלא ניתן להתעלם מהם – במקרה כזה קמה קבוצה חדשה שמעמידה תיאוריה חדשה שכן מצליחה לכלול את האנומליות בתוך מסגרת הפרדיגמה החדשה שהם מציעים,
מכיוון שהקבוצה שמחזיקה בפרדיגמה השולטת מרגישה מאוימת – מתפתח מאבק ביניהם שאין בינו לבין דיון ראציונלי כלום מן המשותף, המאבק בין הקבוצות דומה מבחינה פסיכולוגית למאבק בין קבוצות דת שונות – מאבק אלים, יצרי, שנובע מתוך מלחמת שליטה של שתי כתות, ותו לא מעבר לכך (אגב קון כן חשב שיש דיאלוג ראציונלי בין הקבוצות)
.
כל עוד האנומליות לא מפסיקות להופיע – יתקיים המאבק במלוא אונו, עד אשר הקבוצה שמצליחה ליישב את האנומליות תתפוס את מקומה של הקבוצה הישנה או עד אשר הקבוצה הישנה תצליח להשליט את דעתה על ידי שלילה הן של הקבוצה החדשה והן של האנומליות – פעולה שדורשת השקעת אנרגיה עצומה ולכן סביר פחות (בתוך תנאים של שוק חופשי) שהיא תצליח.
.
את האנומליה של השמאל אפשר לזהות החל מתהליך אוסלו ועד היום בחוסר נכונות לזהות את המגמות החברתית במזרח התיכון ולקרוא את המפה החברתית מעבר לפרדיגמה. עד כמה מסוגל הימין לתת מענה לאנומליה הזו ועם זאת להכיל בתוכו את המענה לבעיות שהשמאל מתיימר לתת עליהן פתרון, זה כבר נושא לדיון אחר.
.
המקור לכתבה של אבריאל:
http://www.themarker.com/news/1.2596781