בשבועיים האחרונים אנו עדים למשבר הומניטרי שלא נראה עוד כדוגמתו בסוריה. העיר חאלב שבסוריה נתונה תחת מתקפה אווירית חסרת תקדים. 55 אזרחים מאושפזי בית החולים “אל-קודס” נטבחו על ידי הפצצות מן האוויר, בסמוך לכך לפחות 28 אזרחים מצאו את מותם בשל הפצצות דומות במחנה הפליטים קמונה השוכן בצפון מחוז אידליב. בכל יום מופצצים מרכזי אוכלוסין רבים בסביבות העיר חאלב. חאלב, העיר הצפופה ביותר בסוריה שאוכלוסיתה הצטמצה מראשית המלחמה בלא פחות משני מיליון איש, מופצצת באופן יום יומי הן על ידי צבאו של אסד בסיוע ארטילריה רוסית והן על ידי כוחות המורדים הסלפיים.

מאז קריסתה של הפסקת האש האחרונה יחד עם היוזמה ל“הפסקת פעולות האיבה ההדדית” של ועידת ז‘נבה השלישית הידרדר המאבק והסלים באופן משמעותי. לפי הערכות שונות מדובר עד כה בלמעלה מ-250 הרוגים רק בסביבות העיר חאלב מאז קריסת הפסקת האש. אך אל דאגה, למזכיר הממשל האמריקני ג‘ון קרי יש תרופה בשבילנו, כמה פשוט, רק צריך לשבת ולדבר ואז “לעיתים לדברים שכאלו יש דרכים להיפתר מעצמם“, תודו שלא חשבתם על זה קודם.

לאחר שאסד חצה את “הקו האדום” שהגדיר אובמה, אי שם באוגוסט 2013 כשלא היסס לתקוף את אזרחי עמו בגז סארין בשכונת ע‘וטה בדמשק, הייתה זו שעת הכושר של ולאדימיר פוטין, השולף המהיר במזרח, להתערב בסכסוך. ב-9 בספטמבר, אותו היום בו קרי הופיע בתקשורת בנאום תקיף, הזדרזו שני שרי החוץ של המשרד הרוסי והסורי סרגיי לברוב וואליד מועלם להצהיר שהם הגיעו לכדי הסכמה למסירת הנשק הכימי בסוריה. היה ברור לכל שארה“ב איבדה את הבכורה בניהול הסכסוך ומאחורי הקלעים המתח בין ארה“ב לרוסיה גבר עד כי היו פרשנים שדיברו על תחילתה של “המלחמה הקרה השניה“.

פוטין טבל את כף רגלו במים, ראה כי טוב, וקיבל חשק אף הוא לטבול באמבט החמים.

לאחר תחינות והפצרות חוזרות ונשנות מצד אסד, בספטמבר 2015 רוסיה מתחילה להתערב באופן צבאי ופעיל לטובת הממשל בדמשק. באמתלה של “סיוע למלחמה בטרור” רוסיה יוצאת לגיחות אוויריות וקטלניות מעל ריכוזי אוכלוסיה בעיקר באיזורים בשליטת המורדים במחוז אידליב שבצפון, במובלעות המורדים באיזור חומס ואיזורים עירוניים נוספים. מפעם לפעם שולם מס שפתיים לנורמת ה-P.C ולתקשורת והוטלו פצצות גם בתדמור העתיקה ובשטחים אחרים בשליטת דאע“ש אך כיוונם של חצי הארטילריה היה ברור לכל. כחצי שנה לאחר מכן פוטין שולח את חייליו לאפיזודה קרקעית קצרה של חודש וחצי באדמת רוסיה. לאחר נסיגת הכוחות פוטין יוצא בהצהרה ש“השלים את מטרותיו“. ככל הנראה הזיכרון האפגניסטני היה טרי מדי כדי לשקוע בבוץ הסורי.

אולם פוטין ממשיך לסייע לממשלו של אסד דרך תקיפות אוויריות, ובחודשים האחרונים הצבא הסורי מצליח להוביל שינוי מגמה לרשום לעצמו שורה של הישגים מרשימים למדי, יתכן שהשלמת המטרות שאליה התכוון פוטין היא המעבר ממלחמת בלימה למלחמת תקיפה –

בפברואר השנה נפרץ מצור שנמשך שלוש שנים של המורדים על העיירות השיעיות נובל ואל זאהרה על ידי צבא סוריה בסיוע ארטילריה רוסית מהאוויר וכן נקט חוט האספקה שלהם מטורקיה. במרץ הצבא הסורי מודיע על שחרור העיר העתיקה תדמור מלפיטתו של דאע“ש.

בשעה שרוסיה מגדילה את מוערבותה הצבאית ובהתאם לכך גם המדינית במערכה, ארה“ב דווקא מקטינה בהדרגה את מוערבותה בסיוע למורדים ומנסה לחפות על כך במאמצים דיפלומטים נרחבים. כך למשל באוקטובר 2015 נפוצה הידיעה שארה“ב מפסיקה לאמן מורדים סורים בשטחי ירדן משום שהושמעה ביקורת רחבה בתקשורת על כך שהמורדים משתפים פעולה עם מיליציות סלפיסטיות. ארה“ב נותרת “ללא שיניים ורגליים” בתוך המלחמה ואובדן הבכורה מוציא אותה מדעתה. ארה“ב מחליטה ללחוץ על דוושת הדיפלומטיה בכל הכח ויוזמת סבב אחר סבב של “שיחות שלום” תוך כדי ניסיון נואש לגרור את נציגי האופוזיציה הסורית והממשל לשולחן הדיונים. אובמה יודע היטב שנותרו רק שבעה חודשים לסיום הכהונה ועדיין אין סיבה טובה להיכנס לספרי ההיסטוריה.

ארה“ב רקחה ארגון גג העונה לשם “הקבוצה הבינלאומית לתמיכה בסוריה” (ISSG) וליקטה בו ערב רב של שגרירים מכל העולם. הארגון מונה 20 מדינות ביניהן גם סין, קטאר, ערב הסעודית, הליגה הערבית, האו“ם ורוסיה ומקום כינוסו נקבע לוינה באוקטובר 2015. מי שדווקא בלט בהעדרותו מהמסיבה היה הממשל הסורי והאופוזציה הסורית. עצם העובדה שבשעה שהדיפלומטים מפטפטים התותחים הסורים-רוסיים רועמים וקוטלים רבבות אדם לא הפריעה לג‘ון קרי לכבד את המחלוקת של “עמיתו” סרגיי לברוב על רצונם של הרוסים לראות את אסד ממשיך את שלטון הדמים ולהרעיף אופטימיות לכל עבר לאמור - “אם אנו יכולים להגיע לכדי תהליך פוליטי, אז לעיתים לדברים שכאלו יש דרכים להיפתר מעצמם”. פרט להסכמות דיפלומטיות מקיר אל קיר על הצורך החיוני ב“אחדות, עצמאות, שמירה על אופי חילוני ושלמות טריטוריאלית” הועידה לא הותירה רושם רב על הצדדים הלוחמים בשטח. כך תרמה הועידה בעיקר להעשרת הארכיון ההיסטורי לצד ועידת ז‘נבה הראשונה ביוזמת הליגה הערבית ביוני 2012, תכנית השלום של קופי אנאן במרץ באותה השנה ורבות נוספות.

אך ג‘ון קרי עדיין לא אמר נואש. בפברואר השנה, בשעה שחייליו של אסד ופוטין התרכזו בעיקר בפריצת המצור של המורדים בצפון סוריה ורשמו לעצמם עוד שורה של הישגים צבאיים, מתכנסת ועידת “ז‘נבה 3” בחסות מועצת הביטחון של האו“ם וארגון הגג ISSG. שליח האו“ם סטפן דה מיסטורה מזמין את המורדים שנשתלו על ידי ערב הסעודית – קואליציה של 34 ארגונים אסלאמים, לשאת את דבר האופוזציה הסורית והמשטר בדמשק בראשותו מוחמד אלוש. העובדה שאלוש, ראש הארגון הסלפי “צבא האסלאם” ידוע ומוכר היטב על ידי רוסיה ואיראן כארגון טרור לא הפריעה לשליח האו”ם להזמינו כנציג רשמי ומעונב לועידה. צירי הועידה הגיעו לכלל החלטה מתוך החלטה 2254 של מועצת הביטחון של האו”ם שיש “להפסיק את פעולות האיבה” ולהבטיח את אכיפת הפסקת האש בתוך שבוע באופן מוחלט. התכנית המקורית והשאפתנית לועידה הייתה להגיע לכלל החלטה על גיבוש ממשלת מעבר זמנית בסוריה, חוקה חדשה ונשיאות חדשה בהשגחת האו“ם. וכן כינון בחירות פלרמנטריות במדינה בתוך 18 חודשים.

דווקא הכורדים העיראקים (רוג‘ובה), שהצליחו להקים אוטונמיה זמנית בשטחים נכבדים בצפון סוריה לא הוזמנו לועידה בשל לחץ שהפעילו הטורקים. העובדה שבאותו השבוע ממש היו עסוקים בהפצצות של מטרות כורדיות (Y.P.G) בצפון סוריה לא הפריעה לארה”ב לקבל את עמדתה. החלטה זו לא הפריעה גם לבשאר אסד להצהיר באותו השבוע ממש על מחויבותו הלאומית להחזרת השליטה בכל שטחה של סוריה, להתחייב לדרך המלחמה הבלתי מתפשרת עד ל“הכנעה גמורה של הטרור” (“טרוריסט” הוא לדידו של אסד – כל מי שמחזיק בנשק) ולכנות את באי הועידה “בוגדים וטרוריסטים”. לגבי שאר הגורמים השולטים בשטח כגון המדינה האסלאמית (ששולטת בפועל על 50% משטחה של סוריה) או ג‘באת אל-נוסרה (השולט על מובלעת בצפון מערב סוריה) – אין בכלל מה על מה ועם מי לדבר.

יוזמת “הפסקת פעולות האיבה” אכן הביאה לידי רגיעה יחסית בשטח כאשר נאכפה לפרקים רק על ידי ממשל אסד, רוסיה וחלק מהמורדים המתונים. אך לפני כשבועיים התפוצצה ביתר שאת. רוסיה חזרה להפעיל ארטילריה בשיתוף עם סוריה תחת האמתלה של “מלחמה בטרור” – בשעה שהטרור הסלפי עצמו לא פסק לרגע. ההפצצות על מרכזי אוכלוסיה בחאלב היו הדדיים ונרשמו גם מצידם של “המורדים“. מסתבר ש“תהליך השלום” מכניס את כל הצדדים ללחץ – הם רוצים לקטוף כמה שיותר הישגים צבאיים לפני שחלון ההזדמנויות נסגר וכך באופן אירוני ומוכר למדי, “שיחות השלום” מביאות לידי הסלמה חריפה בשטח ומעלות את קרבן הדמים.

בעיתונות הערבית דווח לאחרונה, כי מתקיים בין ארה“ב לרוסי ערוץ חשאי של שיחות, שבו חלה נסיגה מסוימת בהחלטתה של ארה“ב להדיח את אסד מהשלטון בסוריה ולאפשר לו בקונסטלציה כזו או אחרת, להשאר כנשיא בעת קיומה של ממשלת מעבר. ואולי אף אם ייטיב לתמרן, להבחר בבחירות המתוכננות בסוריה בתוך 18 חודשים. אם הדיווחים אכן נכונים, מדובר בנסיגה מהותית מהעמדה האמריקנית הראשונית המראה כיצד עשתה את כל הדרך מתמיכה במורדים המתונים בתחילת המלחמה דרך עיגון מעמדה של איראן כמעצמה גרעינית ועד לעיגון מעמדה של רוסיה כפטרונית של סוריה והפוסקת העליונה בסכסוך. כבר נוכחנו כיצד אמריקה זה מכבר חרטה על דגלה את הסיסמא “הסכם בכל מחיר“, והתוצאות מדממות בשטח.