Category Archives: הסכסוך היהודי ערבי

עובד עיריית ג’נין נרצח במרכז העיר לאור יום

ידיעה זו פורסמה בעיתון דוניה אלוואטן” (קול המולדת) ביום שני ה-28.9.15, נוסח הידיעה הוא קצר ולקוני ונמנע מלפרט מי הם העומדים מאחורי הרצח, מיהו הנרצח ומה תפקידו בעירייה וכמובן לא נשמע אף ציוץ כיצד ייתכן שתחת משמרתו של אבו מאזן ושלטון החוק עובד עירייה נרצח לאור יום במרכז גנין לעיני העוברים ושבים. דמיינו לכם שבישראל היה נרצח חס ושלום איש ציבור והתקשורת הייתה מסתפקת בדיווח לקוני של חמש פסקאות.

בנוסף יש לציין שאירוע זה מצטרף לשורה של התפרעויות אלימות בשטחי הרשות בחודש האחרון – השתלטות מיליציות חמושות במחנה הפליטים בלאטה בסמוך לשכם, ירי חי על ידי שוטרים פלסטינים במפגינים בבית לחם, שריפת מנזר שרבל המרוני על ידי (ככל הנראה) סלפים קיצוניים וזה קצה המזלג ממה שזולג לתקשורת..

murder-in-center-of-jenin

להלן הידיעה בשלמותה מערבית -

לפי דובר התקשורת בשם המשטרה הפלסטינית סגן אלוף לואי ארזיכאת, אזרח פלסטיני נרצח בסמוך לכניסה של המסגד הגדול בגנין.

ארזיכאת ציין בהצהרה לעיתון דוניה אלוואטן(קול המולדת alwatanvoice.com) כי האזרח שנרצח עובד בעיריית גנין נפגע משישה כדורים שגרמו למותו המיידי במקום.

בנוסף ציינו מקורות עיתונאיים שהנרצח הוא מחמד אלסעדי, בן 42 העובד בעיריית גנין.

לפי מושל גנין איברהים רמדאן, האירוע התרחש בצהרי היום, הוא התקשר למשפחתו של הנרצח וביקש מהם להיות סבלניים ולתת למערכת אכיפת החוק לעשות את שלה.

לאחר זמן מה, הודיע מפקד משטרת גנין עלי אלקימרי, על מעצרו של הפושע, ושהוא היה נעול בביתו מחשש לנקמה.

אלקימרי הדגיש שהמשטרה בהוראות מערכת הביטחון שומרת על הביטחון והבטיחות בכל מחוזות המולדת, ונלחמת באנרכיה בכל צורותיה.

למידע נוסף קישור לידיעה המקורית 

חיסול מתוקשר

מדוע תפילת הגשם של העיתונות הישראלית מאיצה את בואם של ענני הסערה

ככה זורעים בהלה לחינם בציבור בהצלחה
כותרת ידיעות אחרונות 19.1.15

תגיד חסן, מה אנחנו הולכים לעשות עם הכובשים הציונים האלה? ככה אנחנו נותנים להם להוריד לנו עשרה ואנחנו שותקים??”

תשמע יא אבו-אעישה, זה לא כזה פשוט כמו שאתה חושב, רוב הלוחמים שלנו תקועים עמוק בסוריה במלחמה עם דאעש, ובכלל הבוסים באיראן לא רוצים לפתוח עוד חזית עכשיו.. יש להם צרות אחרות על הראש”

אבל חביבי חסן, הם אפילו לא מכחישים שהם ביצעו את הפעולה הזו, הם לוקחים אחריות!!”

מה פתאום אחריות יא זלמה, חברי החוכומה שלהם לא אמרו כלום זה נותן לנו תירוץ לא להגיב

תתעורר חסן, אתה לא מעודכן, כבר בכל העולם אומרים שציונים מודים שהם עשו את הפעולה וגם אומרים שאנחנו חייבים להגיב ואפילו שזו יריית הפתיחה לסבב חדש של מלחמה”

על מה אתה מדבר יא אבו-אעישה, מה אתה מחפש לנו עוד צרות עכשיו”

הנה בוא תראה מה כתבו בעיתון של הכיבוש הציוני - ‘חשש למלחמת לבנון שלישית‘, ‘העובדות, כפי שעולות מהדיווחים בלבנון, ברורות. מסוק של חיל האוויר ירה טילים לעבר שיירה של מפקדי שדה בכירים של חיזבאללה‘“

מה אתה אומר יא אבו-אעישה, וואלה, אם העלובים האלה רוצים שנגיב אז אין דרך אחרת להציל את הכבוד שלנו – תפדלו!”

.

לאחר אירוע החיסול בלבנון אתמול, החליט הכתב אלון בן-דוד שאין ראוי מלערוך התחבטות ציבורית באופן התגובה הטבעי, הראוי והצפוי לתפיסתו של חיזבאללה. במקרה חלילה וחיזבאללה חשב שלא להגיב כרגע כשהוא מתבוסס בביצה הסורית, בן-דוד ממהר לבטל על הסף את האפשרות הזו ולקרוא תיגר לכבוד האבוד של חיזבאללה לאמור תקיפה ממסוק, היא אצבע בעין של חיזבאללה והוא נדרש להגיב”.

עולה רושם מטריד בעת הקריאה כי בן-דוד כותב את טורו ממש מתוך מועצת השורא של החיזבאללה ומשתף אותנו בהתלבטות שלו ושל נסראללה. אולי נוציא איזה פיגוע המוני נגד מטרות יהודיות בחול? בעצם זה לא רעיון טוב, לא יבינו אותנו שהרי “פיגועיים המוניים בחול נגד מטרות ישראליות הם משהו שמתקבל היום פחות בהבנה בעולם. טוב אז יש לנו רעיון! קורץ בן-דוד לנסראללה אולי ננסה “לפגוע באישיות ביטחונית ישראלית. נסראללה נשמע מרוצה מעט יותר מהרעיון ומשיב ואללה בן-דוד, אתה ציוני על הכיפ-כיפאק”. אבל בן-דוד לא מסתפק וממשיך להתפלפל בסוגיה ולאחר ששקל מגוון של אפשרויות תגובה והעריך אותן הוא פוסק לבסוף לפיכך האפשרות הסבירה ביותר היא שהתגובה תבוא משטח סוריה – מטח רקטות על ישוב אזרחי, ירי טיל על כוחות צהל בגולן או הנחת מטען“. מהחמל של נסראללה מוסרים תודה לבבית על הערכת מצב המעמיקה רק מוסיפים בקשה קטנה אם אפשר שבפעם הבאה תשתוק ותאפשר להם לטאטא את הכבוד האבוד שלהם מתחת לשטיח.

הטור של אלון בן-דוד במעריב 19.1.15
הטור של אלון בן-דוד במעריב 19.1.15

אלון בן דוד, נועם אמיר, יואב גלנט, יוסי מלמן ועוד שורה ארוכה של עיתונאים, פובליציסטים, פרשנים ומומחים למיניהם, תעשו לנו, לכם ובעיקר לחיזבאללה טובה, תלמדו לשתוק קצת. בשעה שהעולם כולו מגייס את מיטב פרשניו, יועציו ובעיקר אלו הקוראים עברית לסרוק כל שורה בתקשורת הישראלית ולמצוא הודאה בחצי פה, או אפילו ברבע פסוק לכך שיהיה אפשר לתלות בגלוי את האחריות על ישראל ואז כמובן לפתוח חשבון דמים, זו שעה שכל איש ציבור, תקשורת וכל אחד שאוחז במיקרופון בידו חייב לגלות מינימום של בגרות ואחריות ולהמשיך ולקשקש אבל על כל נושא אחר בעולם.

אי אפשר להבין איך דורון כהן וגולן בר-יוסף העורכים של מעריב מרשים לכתביהם לפסוק בנחרצות שהעובדות, כפי שעולות מהדיווחים בלבנון, ברורות” בשעה שישראל הרשמית שותקת”. ממתי התקשורת הישראלית מסתמכת על עובדות שעולות מדיווחים בלבנוןכמקור מהימן לדיווח

המאפשר להם להטיל את האחריות על ישראל?

לשאלה האם ברור שזה היה חיל האוויר הישראלי או לא ברור אין בכלל חשיבות בשיח הזה. התקשורת העולמית כולה חגה כלהקת עורבים סביב ישראל וכל ציוץ תקשורתי שלה הוא מבחינתם הודאה ולכן העמימות כאן היא בסדר גודל של אחריות לאומית.

המשוואה באירוע מהסוג הזה היא ברורה – ככל שהפטפטת וכותרות סביב הנושא יגדלו, כך יגדל הצורך של האויב להגיב בשל הרצון לפצות על גודל ההשפלה. עורכי העיתונים, חייבים לקחת בחשבון את השלכות הפעילות שלהם בזירה הציבורית ולא לחשוב שהם דנידין. אני כבר שומע את יללת חסידי הדמוקרטיה בפתח שיטענו בקול אחד שזו חובתה של התקשורת לסקר ולספק את המידע לציבור.

ראשית, התייחסות לאירוע כאל יוזמה של ישראל בשל עובדות שעולות מדיווחים בלבנוןהיא נקידת עמדה ברורה ללא כל צורך ברור, אפילו אם הדבר ידוע, עמדה שנובעת מטובת ישראל היא עמדה שדובקת בנוסח מקורות זרים מדווחים שולא מוסיפה ולו בדל אחד נוסף של פרשנות.

שנית, סיקור האירוע בכותרות הראשיות נובע מתוך החלטה ברורה של העורך לעלות את הנושא לסדר היום הציבורי ובכך לעורר הד תקשורתי ציבורי בארץ ובעולם ובהתאם לזאת גם לדחוף את חיזבאללה לתגובה מתוך העיקרון האמור של פיצוי הפגיעה בכבודו של חיזבאללה בראי העולם.

ולבסוף, סיקור מאוזן שעונה על צורך הציבור לדעת ועם זאת נזהר מלגלגל סלעים במורד ההר הוא אינו אלא סיקור יבש, אינפורמטיבי, משולל שיפוטים והערכות, המשתרע על לא יותר מחציו של הדף במקרה הרע ומופיע במקום טוב לקראת אמצע סוף העיתון ונסמך כולו הנוסחה לפי גורמים זרים”. ותו לא.

ככל הנראה אחרי הכל, חוסר ההבחנה האווילית של התקשורת בין תכנית ריאליטי עמוסת דרמה לבין המציאות עצמה, הדחף לייצר אייטם דרמטי נוסף ולהביע ביקורת שיפוטית על אנשי המודיעין הישראליים יחד עם הרצון לייחס לנתניהו שוב, “חשדלפעולה מתוך תעמולת בחירות, כל אלו ביחד או לחוד, מעבירים את עורכי העיתונות על דעתם ומביאים לידי באז תקשורתי, בהלה ציבורית ולחץ על חיזבאללה לפרוע את החשבון ולהמשיך את ההצגה, וכל זאת כמובן, בשם הדמוקרטיה, חופש המידע והפלורליזם.

כעת אפשר לשאול את אלכס שיפמן מידיעות אחרונות מיהם באמת אלו שמשחקים באש“.

alex-fishman
אלכס פישמן, ידיעות אחרונות, 19.1.15

הנכבה היהודית

היום יתקיים לראשונה לאחר 66 שנים של שתיקה טקס לציון גירוש יהדות ערב.

בשעה שהאקדמיות באירופה וישראל מוצפות במחקרים פי עטם של אנשי זכויות אדםאודות הנכבהשל העם הפלסטיני, ובשעה שכל ילד פלסטיני בלבנון, סוריה, עיראק מצרים, יהודה ושומרון ועזה יודע לדקלם את נרטיב האסוןבנוסח השקרי והמיליטנטי הבוקע מהמסגדים מעט מאוד ישראלים מודעים לכך ש-800 אלף יהודי ערב בקירוב חוו על בשרם נכבהשאינה נופלת בסבלה מזו הפלסטינית.

בידיעות אחרונות היום הידיעה על כך הובאה בעמוד 18, בגודלו של פחות מרבע הדף. ובה נכתב בין היתר

תאריך קיומו, סמוך לכט בנובמבר – היום שבו הוחלט באום על תוכנית החלוקה – אינו מקרי,שכן בעקבות ההחלטה החלה הרדיפה של יהודי ערב בארצותיהם.

משתמע מכך בין במובלע ובין אם במישרין, שלא הייתה רדיפה לפני תכנית החלוקה של האום.

זו ידיעה שנובעת מבורות ומסתמכת באופן לא מודע (כך לפחות אני רוצה לקוות) על המיתוס אודות ההרמוניה לכאורה ששרתה בין יהודי ערב לסביבתם במשך ההיסטוריה. אולם העובדות ההיסטוריות מספרות סיפור קצת שונה מזה. יהודי ערב החלו להיות נרדפים בארצותיהם למעשה החל מעליית האיסלאם לשלטון - מי יותר ומפי פחות. לעתים נהנו מתקופות של שקט ופריחה והידועים בהם הם תור הזהב של תרבות החצר היהודית בספרד במאות ה-9 וה-13 ובסוריה במאה ה-7 לאחר שישיבות סורא ופומבדיתא נפתחו מחדש.

פרט לכך ייתכן שרותם אליזרע, החתום על הידיעה, יהודי טוב מדי רבים הטובים בכוונותיהם הטובות, שכח לציין את הטבח של 1,500 משפחות יהודיות וביניהם בנו של רבי שמואל הנגיד בפוגרום גרנדה שבספרד ב-1066 על ידי פורעים מוסלמים, את הגירוש של 200 אלף יהודים מספרד ב-1942, גם את הטבח הכמעט מוחלט של יהדות פאס במרוקו ב-1465 בתוך תחומי המלאח‘ (הגטו יהודי), את הפוגרומים הרבים שבוצעו ביהודי מרוקו ביניהם הפוגרום בטאזה ב-1903, בסטאת ב-1907 ובזבלנקה ב-1907.

בית-כנסת-בסוריה-שנהרס

התיעוד האחרון של כתובת הכניסה לבית כנסת אליהו הנביא בג’ובר שבסוריה, לפי המסורת היהודית נבנה על גבי מערה שבה הסתתר אליהו הנביא. מדובר ככל הנראה בבית הכנסת העתיק בעולם והכתובת בתמונה מעידה שהוא עמד על תילו מאז שנת 720 לפנה”ס – עד לפני מספר חודשים, בכ”ח באייר תעש”ד (מאי 2014) מורדים או כוחות צבא סוריה החריבו אותו כמעט לגמרי במסגרת מלחמת האזרחים.

אפילו הטבח האיום שבוצע על ידי שיעים ביהודי משאהד (“אנוסי משאהד“) ב-1839 ובו נטבחו כ-100 משפחות לא הותיר רושם מיוחד כדי שהוא יזכר בתודעה היהודית, ואלו רק אירועים בודדים מתוך היסטוריה שלמה של רדיפה, אונס דתי, נישול והפליה שיטתית של יהדות ארצות ערב.

כך שכל הרדיפות שבוצעו ביהודים על ידי השלטונות וההמון אחרי ה-29 בנובמבר 1947, ערב הצעת תכנית החלוקה לארץ ישראל, שיום לאחריה הותקף אוטובוס של אגד וחמישה מנוסעיו היהודים נרצחו ובעקבות כך פרצה מלחמת העצמאות, הן חלק מהיסטוריה ארוכה של רדיפות שנמשכת מימינו אנו ועד לתחילת ההתפשטות האיסלאמית בראשית המאה ה-7, בה החלו צבאותיו של מוחמד בהשמדה שיטתית של שבטי היהודים שחיו בחצי האי ערב מאות רבות של שנים לפני הופעת האסלאם.

יהודי-עיראק

כותרת בידיעות אחרונות במרץ 1951 בזמן מבצע “עזריה ונחמיה” להעלת יהדות בבל לישראל בעת הרדיפות, ההחרמות והמאסרים של יהודים רבים.

מאות אלפי הפליטים בארצות ערב לא רק שאינם יוצאים לתהלוכות מחאה ודורשים הכרה וזכות שיבה למולדתם‘, אלא גם נאלצו להתחיל בחיים חדשים מתוך עוני מרוד במחנות הפליטים בישראל הנקראות מעברותשרובם המוחלט נאלץ לוותר על רכוש רב שהשאיר מאחוריו, חלקו נמכר בסכומים זעומים, חלקו ננטש וחלקו הולאם למדינה לטובת פיצוי הפליטים הפלסטינים. מדינת ישראל עשתה כל שביכולתה על מנת לקלוט את היהודים בארצה ולתת להם שיוויון זכויות גמור (להוציא כמובן טענות של אפליה וקיפוח לא מעטות שהן כמובן לגיטימיות) ולעומת זאת מדינות ערב סירבו להעניק שיוויון אזרחי לפליטים הפלסטינים, שהם בשר מבשרם, הן מבחינה אתנית, תרבותית, לשונית ואפילו לאומית (הרי הגבול בין פלסטין וסוריה הוא גבול קולוניאלימערבי ומלאכותי בראשית המאה ה-20 הערבים דרשו את הקמתה של סוריה הגדולה‘ – הכוללת את הלבנט (לבנון), שני עברי הירדן ופלסטין), אלא ההיפך הם עשו הכל כדי להנציח את תודעת הפליטות והקרבנות של הפלסטינים, כלומר עשו שימוש ציני במצוקתם האנושית על מנת לנגח את ישראל ולטבוע ממנה את זכות השיבה‘, שהיא כמובן, שלילת מדינת ישראל כמדינה יהודית שפירושה אינו אלא השלמת החזון הערבי המקורי והוא הקמת מדינת חליפות אסלאמיסטית בכל סוריה הגדולה, ובה היהודים ישרתו כדימים במקרה הטוב כפי שהייתה ההיסטוריה של יהודי ערב או במקרה הרע, יושמדו כליל, כפי שההיסטוריה כבר לימדה.

palestinian-refugees-right-of-return

גרפיטי במחנה פליטים פלסטיני – המפתח מסמל במאבק הפלסטיני את הנצחת העוול והפליטות האינסופית של הפליטים שחיים הלכה למעשה בתנאי אפרטהייד במדינות ערב בשביל לייצר תסיסה ותחושת נקם מתמדת כלפי ה”עוול ההיסטורי” ורצון למימוש “זכות השיבה”.

השראה ומקורות -

* ויקיפדיה, תחת הערכים :יהדות מרוקו, יהדות עיראק, יהדות איראן, יהדות ספרד, אנוסי משהד

* ארז תדמור, אראל סג”ל, אם תרצו :http://www.imti.org.il/Reports/The_BS_That_is_the_Nakba.pdf

* תעשיית השקרים, בן דרור ימיני,הוצאת ידיעות אחרונות, 2014. עמ‘ 117 ואילך

* ידיעות אחרונות, 30.11.14, “הערב בבית הנשיא: טקס לציון גירוש יהדות ערב“, רותם אליזרע