Category Archives: אקטואליה

עובד עיריית ג’נין נרצח במרכז העיר לאור יום

ידיעה זו פורסמה בעיתון דוניה אלוואטן” (קול המולדת) ביום שני ה-28.9.15, נוסח הידיעה הוא קצר ולקוני ונמנע מלפרט מי הם העומדים מאחורי הרצח, מיהו הנרצח ומה תפקידו בעירייה וכמובן לא נשמע אף ציוץ כיצד ייתכן שתחת משמרתו של אבו מאזן ושלטון החוק עובד עירייה נרצח לאור יום במרכז גנין לעיני העוברים ושבים. דמיינו לכם שבישראל היה נרצח חס ושלום איש ציבור והתקשורת הייתה מסתפקת בדיווח לקוני של חמש פסקאות.

בנוסף יש לציין שאירוע זה מצטרף לשורה של התפרעויות אלימות בשטחי הרשות בחודש האחרון – השתלטות מיליציות חמושות במחנה הפליטים בלאטה בסמוך לשכם, ירי חי על ידי שוטרים פלסטינים במפגינים בבית לחם, שריפת מנזר שרבל המרוני על ידי (ככל הנראה) סלפים קיצוניים וזה קצה המזלג ממה שזולג לתקשורת..

murder-in-center-of-jenin

להלן הידיעה בשלמותה מערבית -

לפי דובר התקשורת בשם המשטרה הפלסטינית סגן אלוף לואי ארזיכאת, אזרח פלסטיני נרצח בסמוך לכניסה של המסגד הגדול בגנין.

ארזיכאת ציין בהצהרה לעיתון דוניה אלוואטן(קול המולדת alwatanvoice.com) כי האזרח שנרצח עובד בעיריית גנין נפגע משישה כדורים שגרמו למותו המיידי במקום.

בנוסף ציינו מקורות עיתונאיים שהנרצח הוא מחמד אלסעדי, בן 42 העובד בעיריית גנין.

לפי מושל גנין איברהים רמדאן, האירוע התרחש בצהרי היום, הוא התקשר למשפחתו של הנרצח וביקש מהם להיות סבלניים ולתת למערכת אכיפת החוק לעשות את שלה.

לאחר זמן מה, הודיע מפקד משטרת גנין עלי אלקימרי, על מעצרו של הפושע, ושהוא היה נעול בביתו מחשש לנקמה.

אלקימרי הדגיש שהמשטרה בהוראות מערכת הביטחון שומרת על הביטחון והבטיחות בכל מחוזות המולדת, ונלחמת באנרכיה בכל צורותיה.

למידע נוסף קישור לידיעה המקורית 

ערוץ 10 בפסטיבל הנהי השנתי

חדש! להקת מגיני הדמוקרטיה במופע שכולו סחטנות רגשית ופופוליזם זול, לכל המפחית במחיר.

מדוע שוב מנסים להסיט אותנו רגשית (תחת הקמפיין המתוקשר “רק לא ביבי”), מדוע מזלזלים באינטלגנציה של הציבור, ומדוע חושבים שאנחנו צריכים להמשיך ולצור את הסמים הרעים של הריאלטי עד לבלי די.

כל מי שפתח את מסך ערוץ 10 היום בערב ראה בשליש המסך את ביבי בתצלום שחור לבן ובתמונה לא מחמיאה בעליל, ולידה מתנוסס כתב האישום -

“ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמשמש כשר התקשורת, מסרב למצוא פתרון.
בשל כך, החליט ועד העובדים להפסיק הלילה את שידורי ערוץ 10”

שביתה-ערוץ-10

ובפייסבוק שוב מסתערים במקהלה חבורת “מגיני הדמוקרטיה” – התגובה של לבני לא מאחרת לבוא והיא משנה את תמונת הפרופיל שלה בפייסבוק ל”מצילים את ערוץ 10”, מיקי רוזנטל מרחיק לכת וטוען שנתניהו הוא המחסל וכל “מי שהדמוקרטיה יקרה לליבו חייב לעצור את המתנקש”, כך למעשה משווה מיקי שהיה עד לרגע כניסתו לפוליטיקה המקביל של יאיר לפיד בערוץ 10, את נתניהו ל”מחסל” ומישהו צריך “לעצור את המתנקש”, זה רק אני או שיש סיכוי קטן שמישהו יפרש את האמירה של חבר כנסת מכהן כדין רודף וקריאה לחיסול??

מיקי-רוזנטל-נתניהו-הוא-המחסל

לבני-מצילים-את-ערוץ-10-פייסבוק

ערוץ 10 על כל 12 שנותיו הקצרצרות שלו הוא עלילה אחת ארוכה איטית ומיוסרת של אוליגרכיה תקשורתית ואליטיסטית שמנסה בכל הכח להתחקות לאחיותיה הזכייניות בערוץ 2 וללא הצלחה. כבר בסיכומה של השנה הראשונה ב-2002 שבה שניתן הזיכיון לשתי הזכייניות בניהולו של מוטי קירשנבאום הערוץ נחל כישלון ולא הצליח לספק את הסחורה, ב-2003 הערוץ נכנס לתקופה של “צנע” – פיטורין, שידורים מצומצמים ומרוץ חיזורים אחרי משקיעים חדשים ולבסוף ב-2004 אחרי סבב השקעות וחילופי מנהלים ערוץ 10 זכה לעדנה קלה עם שעשועון “משחק מקדים” בהנחיית גלית גוטמן ועוד שורה ארוכה של מרעין בישין שיצאו מבית המדרש של ערוץ 10.

במשך השנים כניסיון רדוד לקושש רייטינג הפך ערוץ 10 לסוכן רדוד של תרבות הרייטינג ותוכניות הריאליטי והביא לקדמת המסך של כל בית בישראל את תכנית הרכילות הצהובה “פיק אפ” המציגה תככי מין, בגידות ושאר מעללים משובבי נפש המתרחשים ב”קוק פיט” בחברת התעופה הישראלית “טרנס”, ב-2006 גייר את הריאלטי “לרדת בגדול”, רכש את הפורמט של “איירון שף” תחת השם “קרב הסכינים” תוך כדי קרב הסכינים שלו עם ערוץ 2, וב-2007 התעלה לשיאי הפסגה הרוחנית והאינטלקטואלית עם היבוא של הפורמט “הישרדות” לישראל – עוד תוכנית ריאליטי המשלבת גם “דרך ארץ” ביחסים בין אדם לחברו וגם פורנוגרפיה רכה על רקע של עצי קוקוס אקזוטיים. הישרדות תרם את חלקו ללא ספק לנכסי צאן הברזל במפעל התרבותי בישראל עם קלוז-אפ הלא מתפשר של הישבן של מרינה שיזכר עוד דורות רבים אחרינו, כבר ציינתי שבערוץ 10 משקיעים במורשת אבות?

ריאליטי-רייטינג-ערוץ-10
לאורך כל 12 שנות קיומו של ערוץ 10, כמות הכספים שהושקעה בהפקה של החיקוי הישראלי לרפש האמריקאי היא עצומה לאין שיעור, בפועל קורה בדיוק ההיפך ממה שהדירקטוריון בערוץ 10 סבור – ככל שהם יורדים יותר נמוך – הציבור מתרחק יותר והרייטינג צונח , ולא נוסק. תפיסת העולם המסחרית של הערוץ פושטת רגל, ובכל פעם שהערוץ נכנס לחובות הוא מבקש מהמדינה “הסדרי חוב” , תספורות וביטוליים זיכויים ומחיקה.
ב-2009, לאחר מחאה של עובדי הערוץ וחבורת “מגיני הדמוקרטיה” – החליטו באוצר להגיע עם הערוץ להסדרי חוב – את חלקו לדחות ל2012 ואת חלקו למחוק (מקור : גלובס 2009 : “מסתמן: 18 מיליון שקל מתוך חובות ערוץ 10 בתחום הקולנוע ימחקו” http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000512634)

ב-2011, לאחר שהכנסת סירבה שוב לפרוס את חובות הערוץ, הוחלט שהמסך יוחשך בראשית 2012, חמישה ימים לפני מועד הסגירה, הגיעו להסדר נוסף עם הערוץ וניתן לו המשך זיכיון עד ראשית 2013.
בסוף 2012 חזר שוב אותו התסריט השחוק של איומי סגירת הערוץ ושוב פעם האוצר החליט על הסדר חוב ונתן הלוואה לערוץ ע”ס 65 מיליון ש”ח, באותו החודש ממש היה זה דווקא שנוא ליבם של עובדי הערוץ, נתניהו שסייע לפיטורים המוניים בערוץ על ידי חקיקת חירום בועדת הכספים למתן היתר נוסף להארכת זיכיון הערוץ.

עננת החובות הכבדים שרובצים על הערוץ, לא הפריעו לו לנהל חברה אוליגרכית שבה הפרשי השכר בין הזוטרים הנע בסביבות ה-6,000 ש”ח לבין ה”טאלנטים” הנע בסביבות ה-70 עד 100 אלף ש”ח עומד על יותר מפי 10. נורמה זו עלתה לביקורת ציבורית ורק בחודש ספטמבר האחרון הוחלט על צמצום הפסטיבל והגבלת שכר הטאלנטים בערוץ לתקרה של 45 אלף ש”ח “בלבד” (מקור : http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000968237) , העובדה הברורה והעצובה היא ש-12 שנות ניהול כלכלי כושל לא הביאו את בעליו לידי המסקנה המתבקשת שזו נורמה פסולה מלכתחילה, מוסרית ובעיקר – אחראית לחלק לא מבוטל מהבור התקציבי של הערוץ.

וכמו תמיד – מר כלבוטק יוצא נשכר

מר “כלבוטק” רפי גינת הגיע בינואר לערוץ עם “כישורי ניהול פיננסי” יוצאים מן הכלל ומונה למנכ”ל הערוץ, הוא גרף לכיסו לא פחות מאשר 175 אלף ש”ח בחודש בשעה שה”בייבי” שלו – כלבוטק גורם לערוץ בניהולו בפסדים של 5 מיליון ש”ח ( מקור:www.themarker.com/advertising/1.2342052 ). רפי גינת לא הצליח להביא משקעים חדשים ומצא לבד את הדלת החוצה ביולי 2014 בשעה שכבר ברור שהזיכיון של ערוץ 10 לשנת 2015 הוא מוטל בספק.

באין ברירה כמו כשאין ברירה – מחשבים מסלול מחדש

ביוני השנה פורסם כי בעלי המניות בערוץ 10 העלו “יוזמה חדשה”
(מקור: http://www.themarker.com/advertising/1.2356750)– ערוץ 10 יתמקד בחדשות, תוכן, דוקו ותחקירים. הוא יפסיק את המרוץ לתחתית בתחרות הרייטינג ויפסיק לייצר הפקות ענק ראוותניות וגרעוניות של תכניות ריאליטי. הוא יתפוס את מקומו בתרבות הישראלית ויקבל את הבכורה של ערוץ 2 ברייטינג (לעת עתה). היוזמה כמובן כרוכה בויתור “קטן” של 270 מיליון ש”ח חובות כלפי הערוץ.
וואלה, מישהו החליט להחליף דיסקט. מעניין העיתוי, כחודש לפני שגינת עוזב את תפקידו ושלכולם ברור שהוא כבר בדרך החוצה, וכשברור לכולם שהאשראי של הרשות השניה (המדינה) לשנת 2015 נגמר.

גוואעלד סוגרים לנו את השיבר !! לא עוד מימון ל”מעושרות 3″ ו”הישרדות 4″- ודומיהן (הרי רק אלו ההפקות הראוותניות שבאמת זוללות את הדולרים – כמה עולה להחזיק חברת חדשות רזה עם צוות מיומן שמסוגל “להתקיים” מ15 אלף ש”ח חודשיים כשכר חציוני) האם בעלי המניות החביבים היו מתאמצים לשבת, לחשוב ולנסות ולחשב מסלול מחדש אם היינו שומעים בקולם של “שומרי הדמוקרטיה” ומבטיחים לערוץ 10 זיכיון קבוע והסדרי חוב לעוד 20 שנה? ברור שלא.
לא שיש לי, אבל אני באופן אישי הייתי מוכן לשלם קורבן ציבורי חד פעמי של 270 מיליון ש”ח בשביל לסלק מהמסך אחת ולתמיד את הזבל שקונים בכל שנה מ האמריקאים בעטיפה של כחול לבן המטמטים את הנפש והתודעה גם יחד הקרואים תוכניות בידור וריאליטי – שנים על גבי שנים מנסים לדחוף לנו את הזבל הזה – והציבור מצביע ברגליים ומכבה את המסך שהוא רואה “מעושרות” ו”הישרדות”, אז כנראה שהציבור אחרי הכל לא מטומטם וגם לא ישלם.

שנים עשר שנים תמימות של כשלון עסקי צרוף שנה אחר שנה ושחושבים על זה המצב היה גרעוני כבר מהחודשים הראשונים ורק ביוני האחרון נפל למישהו שם בדירקטוריון האסימון – די לרדיפת הרייטינג, בואו נעשה חברת חדשות שהיחס בין משכורות הטלנטים לעובדי האולפן הוא הגיוני, בואו נביא “סטארט-אפ” חדש – תכנים איכותיים, לא צריך תקציב של הוליווד ומשכורות של 70 אלף ש”ח בחודש בשביל לעשות כתבות תחקיר איכותיות שהן רלוונטיות לציבור, לא חסרים תכנים חברתיים שמעניינים את הציבור וחינוכיים שרלוונטים גם ב-2014 לנוער בישראל. (יש דבר כזה).

נדמה לי שעתה, רגע לפני הזריחה, המסר שלי הועבר,
יואיל נא הקורא שבלבו נותרו אי אלו השגות להוסיף אותן כאן.

נ.ב
אין מכל הדברים האמורים לעיל להכחיש שמעת לעת, מצהובון לשעשועון, מבליח הערוץ עם כתבות תחקיר מעניינות ורלוונטיות עם ארסנל של כתבים איכותיים ותחקירים חשובים מאין כמוהם (“המיטה המעופפת” , “ביבי טורס” , “שיטת השקשוקה” – שלא פורסמה בסוף בשל התנגדותו של רפי גינת והקשרים שלו עם משפחת עופר, “בומרנג” )– כן ירבו

המשחק המאוס ומחיר הבחירות

בישראל תושביה המותשים כבר לא יודעים לתוך איזו מציאות יתעוררו למחרת, באישון הליל שעוד היינו שקועים בחלומות על חומוס בדמשק הפוליטיקאים כבר החלו לנסח את קמפיין הבחירות שלהם.

אחרי פחות מ-20 חודשים נתניהו החליט לפוצץ את הקואליציה, מעשה שההשלכות שלו הן כבדות עד כדי כך שהסיבה לכך צריכה להיות בחינת יהרג ובל יעבור“, משהו מטריד את נתניהו באופן שלא מאפשר לו לעבור על סדר היום. מנקודת המבט של נתניהו – לפיד הוא חתרן בלתי נלאה, בשנה הראשונה נדמה שלפיד התכנס במשרדו והכין את שיעורי הבית בכלכלה, אך בחצי השנה האחרונה, הוא נהנה ממעמד של סופר סטאר בתקשורת (כבר נכתב הרבה על הקשר בין לפיד לבין נוני מוזס הבעלים של ידיעות אחרונות, בראשית מרץ 2013 נוני מוזס עורך מסיבה פרידה פרטית ללפיד בבית מלון, קישור לסרטון https://www.youtube.com/watch?v=A4_3K4jbTO8) ומעביר ביקורת גלויה על הממשלה שהוא עצמו מכהן כשר בה.

לא רק שלפיד קיבל אחריות לתיק מורכב ורגיש מאין כמוהו מבלי שהוא השלים תעודת בגרות, עובדה שלעצמה הינה תעודת עניות למדינת ישראל, ולא רק שלא הצליח להביא לשום תוצאה ממשית בהורדת יוקר המחיה עד כה ולא רק שתהליכים כלכליים הם תהליכים שבלאו הכי לוקחים שנים רבות עד שרואים מהם תוצאות אמת, עושה רושם שאולפני הטלויזיה, המיקרופונים והפוסטים בפייסבוק חביבים על לפיד יותר מהעיסוק העבש במספרים. כך למעשה לפיד מנצל את הכוח הפוליטי שלו בשביל להריץ קמפיין מתוך הממשלה ונגדה, עשרות רבות של ראיונות לתקשורת בהם הוא פעם אחת קורץ לוושינגטון ובפעם השניה הוא תומך בהסתייגותה מהבניה בירושלים באופן גלוי ובעצם בכל הזדמנות שיש לו לפיד לא מחמיץ את ההזדמנות לזנב בהתנהלות הממשלה למעשה על חשבון המשרד שלו ועל חשבון הציבור. ניחא היה לפיד יוצא בביקורת על הממשלה בעניינים שהם בנפשו, כמו חוק מעמ אפס למשל, אבל לא לתת גיבוי לממשלה על כך שהיא בונה בירושלים רבתי? בהר חומה ובגילה? לשר בממשלה יש אחריות שהוא נוטל על עצמו שהיא חוזה חשוב מאין כמוהו שעליו הוא חתום עם הציבור, זו אינה אלא האמנה החברתיתבין האזרח למשרתו בציבור ואבן הראשה שעליה אמנה זו כוללה עומדת היא היציבות השלטונית. מדינת ישראל יותר מכל זקוקה נואשות ליציבות. היציבות השלטונית היא אינטרס מובהק של הציבור, משמאל ומימין אפילו אם נבחרי יושבים כרגע באופוזיציה. ההשתלחויות ההדדיות בתקשורת בין אישיים מתוך הממשלה לא רק שהם מסבים נזק עצום למערכת הפוליטית בישראל אלא גם שהם כחומר ביד היוצר לכל שונאי ישראל ומקטרגיה ולא חסרים כאלה מבית ומחוץ.

המחלוקת האידיאולוגיתעל חוק הלאום הוא דוגמא מצוינת לכך. העניין הוא שאין ולא הייתה באמת מחלוקת אידיאולוגית, לא בין לבני לנתניהו ולא בין לפיד לנתניהו. במקרה הזה המלך נגלה במלוא מערומיו שזה היה פשוט מביך. מדינה שלמה סערה ונסערה סביב סוגיה שלגביה אין ואף פעם לא הייתה מחלוקת אמיתית. ברור לכולם שמדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי שהרי הדבר קיים בספר החוקים מאז היווסדה דה-פקטו וברור לכולם שאין משמעותו של הדבר גריעה מאומה מזכויותיו הפרטיות של אזרחי המיעוט. כל המחאה והסיסמאות על אזרחים סוג ב‘” הם לא יותר מאשר הצבעת אי אמון נוספת בממשלה ומחאה לשם מחאה. מטרתו של החוק לא הייתה אלא לעגן את התורה שבעל פההציונית לחוק יסוד כדי שאף אחד לא יחטוף לנו את המדינה. ההבדלים בין הסיעות השונות (הציוניות) מסתכמים אולי בפלפולים שונים סביב תתי סעיפים, אבל בכל זאת לבני יצאה למאבק במגינת הדמוקרטיהובמורד הזרם האופוזיציוני כמקהלה מזמרת נסחף גם לפיד ומולם נעמד נתניהו ומקורביו כמגני דוד אנושיים של העם היהודי. הצגה פופוליסטית שיצרה שוב מחלוקת סטריאוטיפית מדומה בעם בין המחנה הלאומיוהמחנה הדמוקרטיבשעה שמתחוללת כאן מתחת לאף תסיסה טרוריסטית בירושלים והאזרחים כורעים תחת העול הכלכלי.

גם נתניהו אגב אינו שא תמים בסיפור ובידיעות אחרונות כבר הספיקו למלא את השורות הבוקר בידיעות על העיסקה לכאורה שנתניהו כבר הספיק לתפור עם החרדים שאולי יש בה מן האמת ואולי לא, אך ודאי צדקו שטענו שאולי לפיד יכל לבלוע את ארבעת הדרישות הראשונות של נתניהו אך החמישית שבה הוא דרש מלפיד לוותר על חוק מעמ אפס – זו הייתה כבר תביעה רטורית שמוכיחה שנתניהו לא חיפש את האחדות ובטח שלא את טובת הציבור.

כעשרים חודשים לאחר התקווה לפוליטיקה חדשה, אנו מקבלים דייסה שאנו בעצמנו בישלנו, ההתרגשות והאמון שהציבור רוחש לכל דם חדששמגיע נקי לכאורה מחוץ למערכת הפוליטית הוא בחינת כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו“, תהליכי עומק דורשים אנשי עומק שיודעים מהי אחדות ואיך להכיל מחלוקות גם בעיתות הקשות ביותר לטובת הציבור.

המחיר שאנו משלמים על תרבות השיסוי והקיטרוג הפופוליסטית ועל חוסר הנכונות לגשר על מחלוקות הפעם הוא כבד מנשוא. בין היתר הציבור משלם בעצירה של תהליך המעבר של בסיסי צהל לדרום ואיתו הקפאה נוספת בפיתוח הנגב, מילארדי שקלים מכיסו של משלם המיסים לכיסוי מערכת הבחירות הקרובה וזאת לאחר ששת המילארדים הנוספים שצריך להעביר למשרד הביטחון, הזנחה פושעת של הציבור הערבי הן מבחינת פתרונות חינוכיים והן מבחינת פתרונות אכיפתיית, ההפקרה של חוק האריזות ומניעת השימוש בשקיות בסופרמרקטים (“הישגשיש לייחס לפרץ שהקדים לפרוש בשביל לחפש את הסירה הבאה שלו), והרשימה עוד ארוכה. כל זאת בעת שדורשת מאיתנו לא אחרת מאשר הקמת ממשלת אחדות.