Category Archives: תקשורת ישראלית

חיסול מתוקשר

מדוע תפילת הגשם של העיתונות הישראלית מאיצה את בואם של ענני הסערה

ככה זורעים בהלה לחינם בציבור בהצלחה
כותרת ידיעות אחרונות 19.1.15

תגיד חסן, מה אנחנו הולכים לעשות עם הכובשים הציונים האלה? ככה אנחנו נותנים להם להוריד לנו עשרה ואנחנו שותקים??”

תשמע יא אבו-אעישה, זה לא כזה פשוט כמו שאתה חושב, רוב הלוחמים שלנו תקועים עמוק בסוריה במלחמה עם דאעש, ובכלל הבוסים באיראן לא רוצים לפתוח עוד חזית עכשיו.. יש להם צרות אחרות על הראש”

אבל חביבי חסן, הם אפילו לא מכחישים שהם ביצעו את הפעולה הזו, הם לוקחים אחריות!!”

מה פתאום אחריות יא זלמה, חברי החוכומה שלהם לא אמרו כלום זה נותן לנו תירוץ לא להגיב

תתעורר חסן, אתה לא מעודכן, כבר בכל העולם אומרים שציונים מודים שהם עשו את הפעולה וגם אומרים שאנחנו חייבים להגיב ואפילו שזו יריית הפתיחה לסבב חדש של מלחמה”

על מה אתה מדבר יא אבו-אעישה, מה אתה מחפש לנו עוד צרות עכשיו”

הנה בוא תראה מה כתבו בעיתון של הכיבוש הציוני - ‘חשש למלחמת לבנון שלישית‘, ‘העובדות, כפי שעולות מהדיווחים בלבנון, ברורות. מסוק של חיל האוויר ירה טילים לעבר שיירה של מפקדי שדה בכירים של חיזבאללה‘“

מה אתה אומר יא אבו-אעישה, וואלה, אם העלובים האלה רוצים שנגיב אז אין דרך אחרת להציל את הכבוד שלנו – תפדלו!”

.

לאחר אירוע החיסול בלבנון אתמול, החליט הכתב אלון בן-דוד שאין ראוי מלערוך התחבטות ציבורית באופן התגובה הטבעי, הראוי והצפוי לתפיסתו של חיזבאללה. במקרה חלילה וחיזבאללה חשב שלא להגיב כרגע כשהוא מתבוסס בביצה הסורית, בן-דוד ממהר לבטל על הסף את האפשרות הזו ולקרוא תיגר לכבוד האבוד של חיזבאללה לאמור תקיפה ממסוק, היא אצבע בעין של חיזבאללה והוא נדרש להגיב”.

עולה רושם מטריד בעת הקריאה כי בן-דוד כותב את טורו ממש מתוך מועצת השורא של החיזבאללה ומשתף אותנו בהתלבטות שלו ושל נסראללה. אולי נוציא איזה פיגוע המוני נגד מטרות יהודיות בחול? בעצם זה לא רעיון טוב, לא יבינו אותנו שהרי “פיגועיים המוניים בחול נגד מטרות ישראליות הם משהו שמתקבל היום פחות בהבנה בעולם. טוב אז יש לנו רעיון! קורץ בן-דוד לנסראללה אולי ננסה “לפגוע באישיות ביטחונית ישראלית. נסראללה נשמע מרוצה מעט יותר מהרעיון ומשיב ואללה בן-דוד, אתה ציוני על הכיפ-כיפאק”. אבל בן-דוד לא מסתפק וממשיך להתפלפל בסוגיה ולאחר ששקל מגוון של אפשרויות תגובה והעריך אותן הוא פוסק לבסוף לפיכך האפשרות הסבירה ביותר היא שהתגובה תבוא משטח סוריה – מטח רקטות על ישוב אזרחי, ירי טיל על כוחות צהל בגולן או הנחת מטען“. מהחמל של נסראללה מוסרים תודה לבבית על הערכת מצב המעמיקה רק מוסיפים בקשה קטנה אם אפשר שבפעם הבאה תשתוק ותאפשר להם לטאטא את הכבוד האבוד שלהם מתחת לשטיח.

הטור של אלון בן-דוד במעריב 19.1.15
הטור של אלון בן-דוד במעריב 19.1.15

אלון בן דוד, נועם אמיר, יואב גלנט, יוסי מלמן ועוד שורה ארוכה של עיתונאים, פובליציסטים, פרשנים ומומחים למיניהם, תעשו לנו, לכם ובעיקר לחיזבאללה טובה, תלמדו לשתוק קצת. בשעה שהעולם כולו מגייס את מיטב פרשניו, יועציו ובעיקר אלו הקוראים עברית לסרוק כל שורה בתקשורת הישראלית ולמצוא הודאה בחצי פה, או אפילו ברבע פסוק לכך שיהיה אפשר לתלות בגלוי את האחריות על ישראל ואז כמובן לפתוח חשבון דמים, זו שעה שכל איש ציבור, תקשורת וכל אחד שאוחז במיקרופון בידו חייב לגלות מינימום של בגרות ואחריות ולהמשיך ולקשקש אבל על כל נושא אחר בעולם.

אי אפשר להבין איך דורון כהן וגולן בר-יוסף העורכים של מעריב מרשים לכתביהם לפסוק בנחרצות שהעובדות, כפי שעולות מהדיווחים בלבנון, ברורות” בשעה שישראל הרשמית שותקת”. ממתי התקשורת הישראלית מסתמכת על עובדות שעולות מדיווחים בלבנוןכמקור מהימן לדיווח

המאפשר להם להטיל את האחריות על ישראל?

לשאלה האם ברור שזה היה חיל האוויר הישראלי או לא ברור אין בכלל חשיבות בשיח הזה. התקשורת העולמית כולה חגה כלהקת עורבים סביב ישראל וכל ציוץ תקשורתי שלה הוא מבחינתם הודאה ולכן העמימות כאן היא בסדר גודל של אחריות לאומית.

המשוואה באירוע מהסוג הזה היא ברורה – ככל שהפטפטת וכותרות סביב הנושא יגדלו, כך יגדל הצורך של האויב להגיב בשל הרצון לפצות על גודל ההשפלה. עורכי העיתונים, חייבים לקחת בחשבון את השלכות הפעילות שלהם בזירה הציבורית ולא לחשוב שהם דנידין. אני כבר שומע את יללת חסידי הדמוקרטיה בפתח שיטענו בקול אחד שזו חובתה של התקשורת לסקר ולספק את המידע לציבור.

ראשית, התייחסות לאירוע כאל יוזמה של ישראל בשל עובדות שעולות מדיווחים בלבנוןהיא נקידת עמדה ברורה ללא כל צורך ברור, אפילו אם הדבר ידוע, עמדה שנובעת מטובת ישראל היא עמדה שדובקת בנוסח מקורות זרים מדווחים שולא מוסיפה ולו בדל אחד נוסף של פרשנות.

שנית, סיקור האירוע בכותרות הראשיות נובע מתוך החלטה ברורה של העורך לעלות את הנושא לסדר היום הציבורי ובכך לעורר הד תקשורתי ציבורי בארץ ובעולם ובהתאם לזאת גם לדחוף את חיזבאללה לתגובה מתוך העיקרון האמור של פיצוי הפגיעה בכבודו של חיזבאללה בראי העולם.

ולבסוף, סיקור מאוזן שעונה על צורך הציבור לדעת ועם זאת נזהר מלגלגל סלעים במורד ההר הוא אינו אלא סיקור יבש, אינפורמטיבי, משולל שיפוטים והערכות, המשתרע על לא יותר מחציו של הדף במקרה הרע ומופיע במקום טוב לקראת אמצע סוף העיתון ונסמך כולו הנוסחה לפי גורמים זרים”. ותו לא.

ככל הנראה אחרי הכל, חוסר ההבחנה האווילית של התקשורת בין תכנית ריאליטי עמוסת דרמה לבין המציאות עצמה, הדחף לייצר אייטם דרמטי נוסף ולהביע ביקורת שיפוטית על אנשי המודיעין הישראליים יחד עם הרצון לייחס לנתניהו שוב, “חשדלפעולה מתוך תעמולת בחירות, כל אלו ביחד או לחוד, מעבירים את עורכי העיתונות על דעתם ומביאים לידי באז תקשורתי, בהלה ציבורית ולחץ על חיזבאללה לפרוע את החשבון ולהמשיך את ההצגה, וכל זאת כמובן, בשם הדמוקרטיה, חופש המידע והפלורליזם.

כעת אפשר לשאול את אלכס שיפמן מידיעות אחרונות מיהם באמת אלו שמשחקים באש“.

alex-fishman
אלכס פישמן, ידיעות אחרונות, 19.1.15

ערוץ 10 בפסטיבל הנהי השנתי

חדש! להקת מגיני הדמוקרטיה במופע שכולו סחטנות רגשית ופופוליזם זול, לכל המפחית במחיר.

מדוע שוב מנסים להסיט אותנו רגשית (תחת הקמפיין המתוקשר “רק לא ביבי”), מדוע מזלזלים באינטלגנציה של הציבור, ומדוע חושבים שאנחנו צריכים להמשיך ולצור את הסמים הרעים של הריאלטי עד לבלי די.

כל מי שפתח את מסך ערוץ 10 היום בערב ראה בשליש המסך את ביבי בתצלום שחור לבן ובתמונה לא מחמיאה בעליל, ולידה מתנוסס כתב האישום -

“ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמשמש כשר התקשורת, מסרב למצוא פתרון.
בשל כך, החליט ועד העובדים להפסיק הלילה את שידורי ערוץ 10”

שביתה-ערוץ-10

ובפייסבוק שוב מסתערים במקהלה חבורת “מגיני הדמוקרטיה” – התגובה של לבני לא מאחרת לבוא והיא משנה את תמונת הפרופיל שלה בפייסבוק ל”מצילים את ערוץ 10”, מיקי רוזנטל מרחיק לכת וטוען שנתניהו הוא המחסל וכל “מי שהדמוקרטיה יקרה לליבו חייב לעצור את המתנקש”, כך למעשה משווה מיקי שהיה עד לרגע כניסתו לפוליטיקה המקביל של יאיר לפיד בערוץ 10, את נתניהו ל”מחסל” ומישהו צריך “לעצור את המתנקש”, זה רק אני או שיש סיכוי קטן שמישהו יפרש את האמירה של חבר כנסת מכהן כדין רודף וקריאה לחיסול??

מיקי-רוזנטל-נתניהו-הוא-המחסל

לבני-מצילים-את-ערוץ-10-פייסבוק

ערוץ 10 על כל 12 שנותיו הקצרצרות שלו הוא עלילה אחת ארוכה איטית ומיוסרת של אוליגרכיה תקשורתית ואליטיסטית שמנסה בכל הכח להתחקות לאחיותיה הזכייניות בערוץ 2 וללא הצלחה. כבר בסיכומה של השנה הראשונה ב-2002 שבה שניתן הזיכיון לשתי הזכייניות בניהולו של מוטי קירשנבאום הערוץ נחל כישלון ולא הצליח לספק את הסחורה, ב-2003 הערוץ נכנס לתקופה של “צנע” – פיטורין, שידורים מצומצמים ומרוץ חיזורים אחרי משקיעים חדשים ולבסוף ב-2004 אחרי סבב השקעות וחילופי מנהלים ערוץ 10 זכה לעדנה קלה עם שעשועון “משחק מקדים” בהנחיית גלית גוטמן ועוד שורה ארוכה של מרעין בישין שיצאו מבית המדרש של ערוץ 10.

במשך השנים כניסיון רדוד לקושש רייטינג הפך ערוץ 10 לסוכן רדוד של תרבות הרייטינג ותוכניות הריאליטי והביא לקדמת המסך של כל בית בישראל את תכנית הרכילות הצהובה “פיק אפ” המציגה תככי מין, בגידות ושאר מעללים משובבי נפש המתרחשים ב”קוק פיט” בחברת התעופה הישראלית “טרנס”, ב-2006 גייר את הריאלטי “לרדת בגדול”, רכש את הפורמט של “איירון שף” תחת השם “קרב הסכינים” תוך כדי קרב הסכינים שלו עם ערוץ 2, וב-2007 התעלה לשיאי הפסגה הרוחנית והאינטלקטואלית עם היבוא של הפורמט “הישרדות” לישראל – עוד תוכנית ריאליטי המשלבת גם “דרך ארץ” ביחסים בין אדם לחברו וגם פורנוגרפיה רכה על רקע של עצי קוקוס אקזוטיים. הישרדות תרם את חלקו ללא ספק לנכסי צאן הברזל במפעל התרבותי בישראל עם קלוז-אפ הלא מתפשר של הישבן של מרינה שיזכר עוד דורות רבים אחרינו, כבר ציינתי שבערוץ 10 משקיעים במורשת אבות?

ריאליטי-רייטינג-ערוץ-10
לאורך כל 12 שנות קיומו של ערוץ 10, כמות הכספים שהושקעה בהפקה של החיקוי הישראלי לרפש האמריקאי היא עצומה לאין שיעור, בפועל קורה בדיוק ההיפך ממה שהדירקטוריון בערוץ 10 סבור – ככל שהם יורדים יותר נמוך – הציבור מתרחק יותר והרייטינג צונח , ולא נוסק. תפיסת העולם המסחרית של הערוץ פושטת רגל, ובכל פעם שהערוץ נכנס לחובות הוא מבקש מהמדינה “הסדרי חוב” , תספורות וביטוליים זיכויים ומחיקה.
ב-2009, לאחר מחאה של עובדי הערוץ וחבורת “מגיני הדמוקרטיה” – החליטו באוצר להגיע עם הערוץ להסדרי חוב – את חלקו לדחות ל2012 ואת חלקו למחוק (מקור : גלובס 2009 : “מסתמן: 18 מיליון שקל מתוך חובות ערוץ 10 בתחום הקולנוע ימחקו” http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000512634)

ב-2011, לאחר שהכנסת סירבה שוב לפרוס את חובות הערוץ, הוחלט שהמסך יוחשך בראשית 2012, חמישה ימים לפני מועד הסגירה, הגיעו להסדר נוסף עם הערוץ וניתן לו המשך זיכיון עד ראשית 2013.
בסוף 2012 חזר שוב אותו התסריט השחוק של איומי סגירת הערוץ ושוב פעם האוצר החליט על הסדר חוב ונתן הלוואה לערוץ ע”ס 65 מיליון ש”ח, באותו החודש ממש היה זה דווקא שנוא ליבם של עובדי הערוץ, נתניהו שסייע לפיטורים המוניים בערוץ על ידי חקיקת חירום בועדת הכספים למתן היתר נוסף להארכת זיכיון הערוץ.

עננת החובות הכבדים שרובצים על הערוץ, לא הפריעו לו לנהל חברה אוליגרכית שבה הפרשי השכר בין הזוטרים הנע בסביבות ה-6,000 ש”ח לבין ה”טאלנטים” הנע בסביבות ה-70 עד 100 אלף ש”ח עומד על יותר מפי 10. נורמה זו עלתה לביקורת ציבורית ורק בחודש ספטמבר האחרון הוחלט על צמצום הפסטיבל והגבלת שכר הטאלנטים בערוץ לתקרה של 45 אלף ש”ח “בלבד” (מקור : http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000968237) , העובדה הברורה והעצובה היא ש-12 שנות ניהול כלכלי כושל לא הביאו את בעליו לידי המסקנה המתבקשת שזו נורמה פסולה מלכתחילה, מוסרית ובעיקר – אחראית לחלק לא מבוטל מהבור התקציבי של הערוץ.

וכמו תמיד – מר כלבוטק יוצא נשכר

מר “כלבוטק” רפי גינת הגיע בינואר לערוץ עם “כישורי ניהול פיננסי” יוצאים מן הכלל ומונה למנכ”ל הערוץ, הוא גרף לכיסו לא פחות מאשר 175 אלף ש”ח בחודש בשעה שה”בייבי” שלו – כלבוטק גורם לערוץ בניהולו בפסדים של 5 מיליון ש”ח ( מקור:www.themarker.com/advertising/1.2342052 ). רפי גינת לא הצליח להביא משקעים חדשים ומצא לבד את הדלת החוצה ביולי 2014 בשעה שכבר ברור שהזיכיון של ערוץ 10 לשנת 2015 הוא מוטל בספק.

באין ברירה כמו כשאין ברירה – מחשבים מסלול מחדש

ביוני השנה פורסם כי בעלי המניות בערוץ 10 העלו “יוזמה חדשה”
(מקור: http://www.themarker.com/advertising/1.2356750)– ערוץ 10 יתמקד בחדשות, תוכן, דוקו ותחקירים. הוא יפסיק את המרוץ לתחתית בתחרות הרייטינג ויפסיק לייצר הפקות ענק ראוותניות וגרעוניות של תכניות ריאליטי. הוא יתפוס את מקומו בתרבות הישראלית ויקבל את הבכורה של ערוץ 2 ברייטינג (לעת עתה). היוזמה כמובן כרוכה בויתור “קטן” של 270 מיליון ש”ח חובות כלפי הערוץ.
וואלה, מישהו החליט להחליף דיסקט. מעניין העיתוי, כחודש לפני שגינת עוזב את תפקידו ושלכולם ברור שהוא כבר בדרך החוצה, וכשברור לכולם שהאשראי של הרשות השניה (המדינה) לשנת 2015 נגמר.

גוואעלד סוגרים לנו את השיבר !! לא עוד מימון ל”מעושרות 3″ ו”הישרדות 4″- ודומיהן (הרי רק אלו ההפקות הראוותניות שבאמת זוללות את הדולרים – כמה עולה להחזיק חברת חדשות רזה עם צוות מיומן שמסוגל “להתקיים” מ15 אלף ש”ח חודשיים כשכר חציוני) האם בעלי המניות החביבים היו מתאמצים לשבת, לחשוב ולנסות ולחשב מסלול מחדש אם היינו שומעים בקולם של “שומרי הדמוקרטיה” ומבטיחים לערוץ 10 זיכיון קבוע והסדרי חוב לעוד 20 שנה? ברור שלא.
לא שיש לי, אבל אני באופן אישי הייתי מוכן לשלם קורבן ציבורי חד פעמי של 270 מיליון ש”ח בשביל לסלק מהמסך אחת ולתמיד את הזבל שקונים בכל שנה מ האמריקאים בעטיפה של כחול לבן המטמטים את הנפש והתודעה גם יחד הקרואים תוכניות בידור וריאליטי – שנים על גבי שנים מנסים לדחוף לנו את הזבל הזה – והציבור מצביע ברגליים ומכבה את המסך שהוא רואה “מעושרות” ו”הישרדות”, אז כנראה שהציבור אחרי הכל לא מטומטם וגם לא ישלם.

שנים עשר שנים תמימות של כשלון עסקי צרוף שנה אחר שנה ושחושבים על זה המצב היה גרעוני כבר מהחודשים הראשונים ורק ביוני האחרון נפל למישהו שם בדירקטוריון האסימון – די לרדיפת הרייטינג, בואו נעשה חברת חדשות שהיחס בין משכורות הטלנטים לעובדי האולפן הוא הגיוני, בואו נביא “סטארט-אפ” חדש – תכנים איכותיים, לא צריך תקציב של הוליווד ומשכורות של 70 אלף ש”ח בחודש בשביל לעשות כתבות תחקיר איכותיות שהן רלוונטיות לציבור, לא חסרים תכנים חברתיים שמעניינים את הציבור וחינוכיים שרלוונטים גם ב-2014 לנוער בישראל. (יש דבר כזה).

נדמה לי שעתה, רגע לפני הזריחה, המסר שלי הועבר,
יואיל נא הקורא שבלבו נותרו אי אלו השגות להוסיף אותן כאן.

נ.ב
אין מכל הדברים האמורים לעיל להכחיש שמעת לעת, מצהובון לשעשועון, מבליח הערוץ עם כתבות תחקיר מעניינות ורלוונטיות עם ארסנל של כתבים איכותיים ותחקירים חשובים מאין כמוהם (“המיטה המעופפת” , “ביבי טורס” , “שיטת השקשוקה” – שלא פורסמה בסוף בשל התנגדותו של רפי גינת והקשרים שלו עם משפחת עופר, “בומרנג” )– כן ירבו