הנכבה היהודית

היום יתקיים לראשונה לאחר 66 שנים של שתיקה טקס לציון גירוש יהדות ערב.

בשעה שהאקדמיות באירופה וישראל מוצפות במחקרים פי עטם של אנשי זכויות אדםאודות הנכבהשל העם הפלסטיני, ובשעה שכל ילד פלסטיני בלבנון, סוריה, עיראק מצרים, יהודה ושומרון ועזה יודע לדקלם את נרטיב האסוןבנוסח השקרי והמיליטנטי הבוקע מהמסגדים מעט מאוד ישראלים מודעים לכך ש-800 אלף יהודי ערב בקירוב חוו על בשרם נכבהשאינה נופלת בסבלה מזו הפלסטינית.

בידיעות אחרונות היום הידיעה על כך הובאה בעמוד 18, בגודלו של פחות מרבע הדף. ובה נכתב בין היתר

תאריך קיומו, סמוך לכט בנובמבר – היום שבו הוחלט באום על תוכנית החלוקה – אינו מקרי,שכן בעקבות ההחלטה החלה הרדיפה של יהודי ערב בארצותיהם.

משתמע מכך בין במובלע ובין אם במישרין, שלא הייתה רדיפה לפני תכנית החלוקה של האום.

זו ידיעה שנובעת מבורות ומסתמכת באופן לא מודע (כך לפחות אני רוצה לקוות) על המיתוס אודות ההרמוניה לכאורה ששרתה בין יהודי ערב לסביבתם במשך ההיסטוריה. אולם העובדות ההיסטוריות מספרות סיפור קצת שונה מזה. יהודי ערב החלו להיות נרדפים בארצותיהם למעשה החל מעליית האיסלאם לשלטון - מי יותר ומפי פחות. לעתים נהנו מתקופות של שקט ופריחה והידועים בהם הם תור הזהב של תרבות החצר היהודית בספרד במאות ה-9 וה-13 ובסוריה במאה ה-7 לאחר שישיבות סורא ופומבדיתא נפתחו מחדש.

פרט לכך ייתכן שרותם אליזרע, החתום על הידיעה, יהודי טוב מדי רבים הטובים בכוונותיהם הטובות, שכח לציין את הטבח של 1,500 משפחות יהודיות וביניהם בנו של רבי שמואל הנגיד בפוגרום גרנדה שבספרד ב-1066 על ידי פורעים מוסלמים, את הגירוש של 200 אלף יהודים מספרד ב-1942, גם את הטבח הכמעט מוחלט של יהדות פאס במרוקו ב-1465 בתוך תחומי המלאח‘ (הגטו יהודי), את הפוגרומים הרבים שבוצעו ביהודי מרוקו ביניהם הפוגרום בטאזה ב-1903, בסטאת ב-1907 ובזבלנקה ב-1907.

בית-כנסת-בסוריה-שנהרס

התיעוד האחרון של כתובת הכניסה לבית כנסת אליהו הנביא בג’ובר שבסוריה, לפי המסורת היהודית נבנה על גבי מערה שבה הסתתר אליהו הנביא. מדובר ככל הנראה בבית הכנסת העתיק בעולם והכתובת בתמונה מעידה שהוא עמד על תילו מאז שנת 720 לפנה”ס – עד לפני מספר חודשים, בכ”ח באייר תעש”ד (מאי 2014) מורדים או כוחות צבא סוריה החריבו אותו כמעט לגמרי במסגרת מלחמת האזרחים.

אפילו הטבח האיום שבוצע על ידי שיעים ביהודי משאהד (“אנוסי משאהד“) ב-1839 ובו נטבחו כ-100 משפחות לא הותיר רושם מיוחד כדי שהוא יזכר בתודעה היהודית, ואלו רק אירועים בודדים מתוך היסטוריה שלמה של רדיפה, אונס דתי, נישול והפליה שיטתית של יהדות ארצות ערב.

כך שכל הרדיפות שבוצעו ביהודים על ידי השלטונות וההמון אחרי ה-29 בנובמבר 1947, ערב הצעת תכנית החלוקה לארץ ישראל, שיום לאחריה הותקף אוטובוס של אגד וחמישה מנוסעיו היהודים נרצחו ובעקבות כך פרצה מלחמת העצמאות, הן חלק מהיסטוריה ארוכה של רדיפות שנמשכת מימינו אנו ועד לתחילת ההתפשטות האיסלאמית בראשית המאה ה-7, בה החלו צבאותיו של מוחמד בהשמדה שיטתית של שבטי היהודים שחיו בחצי האי ערב מאות רבות של שנים לפני הופעת האסלאם.

יהודי-עיראק

כותרת בידיעות אחרונות במרץ 1951 בזמן מבצע “עזריה ונחמיה” להעלת יהדות בבל לישראל בעת הרדיפות, ההחרמות והמאסרים של יהודים רבים.

מאות אלפי הפליטים בארצות ערב לא רק שאינם יוצאים לתהלוכות מחאה ודורשים הכרה וזכות שיבה למולדתם‘, אלא גם נאלצו להתחיל בחיים חדשים מתוך עוני מרוד במחנות הפליטים בישראל הנקראות מעברותשרובם המוחלט נאלץ לוותר על רכוש רב שהשאיר מאחוריו, חלקו נמכר בסכומים זעומים, חלקו ננטש וחלקו הולאם למדינה לטובת פיצוי הפליטים הפלסטינים. מדינת ישראל עשתה כל שביכולתה על מנת לקלוט את היהודים בארצה ולתת להם שיוויון זכויות גמור (להוציא כמובן טענות של אפליה וקיפוח לא מעטות שהן כמובן לגיטימיות) ולעומת זאת מדינות ערב סירבו להעניק שיוויון אזרחי לפליטים הפלסטינים, שהם בשר מבשרם, הן מבחינה אתנית, תרבותית, לשונית ואפילו לאומית (הרי הגבול בין פלסטין וסוריה הוא גבול קולוניאלימערבי ומלאכותי בראשית המאה ה-20 הערבים דרשו את הקמתה של סוריה הגדולה‘ – הכוללת את הלבנט (לבנון), שני עברי הירדן ופלסטין), אלא ההיפך הם עשו הכל כדי להנציח את תודעת הפליטות והקרבנות של הפלסטינים, כלומר עשו שימוש ציני במצוקתם האנושית על מנת לנגח את ישראל ולטבוע ממנה את זכות השיבה‘, שהיא כמובן, שלילת מדינת ישראל כמדינה יהודית שפירושה אינו אלא השלמת החזון הערבי המקורי והוא הקמת מדינת חליפות אסלאמיסטית בכל סוריה הגדולה, ובה היהודים ישרתו כדימים במקרה הטוב כפי שהייתה ההיסטוריה של יהודי ערב או במקרה הרע, יושמדו כליל, כפי שההיסטוריה כבר לימדה.

palestinian-refugees-right-of-return

גרפיטי במחנה פליטים פלסטיני – המפתח מסמל במאבק הפלסטיני את הנצחת העוול והפליטות האינסופית של הפליטים שחיים הלכה למעשה בתנאי אפרטהייד במדינות ערב בשביל לייצר תסיסה ותחושת נקם מתמדת כלפי ה”עוול ההיסטורי” ורצון למימוש “זכות השיבה”.

השראה ומקורות -

* ויקיפדיה, תחת הערכים :יהדות מרוקו, יהדות עיראק, יהדות איראן, יהדות ספרד, אנוסי משהד

* ארז תדמור, אראל סג”ל, אם תרצו :http://www.imti.org.il/Reports/The_BS_That_is_the_Nakba.pdf

* תעשיית השקרים, בן דרור ימיני,הוצאת ידיעות אחרונות, 2014. עמ‘ 117 ואילך

* ידיעות אחרונות, 30.11.14, “הערב בבית הנשיא: טקס לציון גירוש יהדות ערב“, רותם אליזרע

על הפופוליזם של השיח מאחורי חוק הלאום

ביומיים האחרונים קמה סערה סביב הדיון בכנסת על הצעק חוק הלאום

ראשית כדאי מאוד להקדיש דקה לקריאת לשון הצעת החוק עצמה בקישור הבא:

http://index.justice.gov.il/StateIdentity/ProprsedBasicLaws/Pages/NationalState.aspx

שאלות רבות עולות מתוך הדיון על הצעת החוק, אתמקד בנקודה אחת בלבד שהיא לדעתי מרכזית -

אלו דבריו של חהכ עיסווי פריגממרצ אמש על חוק הלאום -

אפליה ממוסדת קיימת כבר 66 שנה. עד היום הייתה לנו תקווה שמתישהו זה ישתנה, היום ביבי הודיע לנו סופית שאנחנו לא אזרחים שווי זכויות ושלעולם גם לא נהיה” (מעריב,24.11)

למה מתכוון חכ פריגבאומרו שהוא אינו אזרח שווה זכויות?

החוק מבהיר באופן שלא משתמע לשתי פנים בסעיף 3.ב ובהתאם למגילת העצמאות שישראל תהא מחויבת לזכויותיהם האישיות של כלל אזרחיהובסעיף 9. מובהר שכל שלילה או אפליה של זכויות הפרט היא עבירה על החוק המדינה תפעל לאפשר לכל תושב ישראל, ללא הבדל דת או לאום, לפעול לשימור תרבותו, מורשתו, שפתו וזהותו“.

האם החוק יגרע באופן כלשהו מזכויותיו של חכ פריגלהיות חבר כנסת, להביע דעתו, להתאגד, לשמור על מורשתו, ככל אזרח אחר? לא ולא, החוק מאשרר באופן חד משמעי שמדינת ישראל מחויבת לדמוקרטיה וחוזר ומדגיש שלא תשלל ולו זכות אחת מאזרחי המדינה, על כך אין עוררין.

טענתו של חכ פריגאיננה על הפקרה של זכויותיו האישיות, אלא על החקיקה הרשמית במה שהינו מובן מאליו והוא סיבת קיומה של מדינת ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (המילה דמוקרטיה אגב, לא מוזכרת במגילת העצמאות וזאת משום שדמוקרטיה היא שיטה, אמנם השיטה הטובה ביותר עד כה, אך היא איננה התכלית).

הסיבה לכך היא ברורה, מרבית חברי הכנסת הערביים פועלים בגלוי לשלילת הזהות היהודית של מדינת ישראל לכדי מדינת כל אזרחיהבמאבק שנעשה באמתלה של ערכים ליברלים הומניים ודמוקרטיים, בהיכרותם האינטימית עם הציבור הישראלי מחד והציבור הערבי מאידך הם מנהלים דמגוגיה משומנת היטב דו לשונית שפונה מהצד האחד ליהודים בשיח של הומנזים וזכויות אדם ומהצד השני לציבור הערבי בשיח איסלאמיסטי ורגשי להתנגדות לכיבושבשילוב סיסמאות של הסלמה אל אקצה בסכנה”. בשעה שהם דוחפים להקמת מדינה פלסטינית מתוך תפיסה של לאומיות הם שוללים את הלאומיות היהודית, כך שלמעשה הם שואפים לשנות את מדינת ישראל ממדינת הלאום היהודי למדינת כל אזרחיה בשטח מצומצם ככל האפשר ממערב שתהיה מחויבת לשיבת הפליטים (לא עניין רציני, קליטה של שלושה ארבעה מיליון פלסטינים) לשטחה, וממזרח מדינה פלסטינית לאומית. ההערצה העיוורת שרוחשים מרבית חברי הכנסת הערביים לדיקטטורות אסלאמיסטיות ופעולות טרור ברחבי המזרח התיכון (ראו בעניין זה זהותם החדשה של חברי הכנסת הערבית” / דן שיפטן, בכתב העת תכלת) מוכיחה מעל לכל ספק שמקור ההשראה העומד לנגד עיניהם של חברי הכנסת במאבקם איננו חזון “האמנה החברתית” של רוסו, אפילו לא עריצות הפילוסופים לפי המדינה” לאפלטון, אלא דיקטטורה אסלאמיסטית במקרה הרע או דיקטטורה קומוניסטית פאן-ערבית במקרה הטוב (תפיסה שהולכת ונעלמת בעולם הערבי בימינו בעיקר אחרי האביב הערבי).

בהינתן מצב העניינים במזרח התיכון בו חמאס השתלט על עזה כתוצאה מדמוקרטיזציהמערבית של הרצועה והוא חלק ממשלתו של אבו מאזן, עיראק וסוריה קרסו לתהום של גיאהד סוני ושיעי ומדינות אפריקה רבות סובלות מגנוסייד ורדיפה אתנית בשל עליית ארגונים גיאהדיסטים ואסלאמיסטיים וישראל נתונה בטרור יומיומי הן מצד החמאס ברצועה והן מצד ערביי מזרח ירושלים – אנו חייבים להתפכח ולהבין שהעולם הערבי עדיין לא קיבל את הכרזת העצמאות של מדינת ישראל והוא מבקש להכריע אותנו מחוץ ומבית. כל פרשנות אחרת של פעילותם של מרבית חברי הכנסת הערביים הפועלים לשלול את צביונה של מדינת ישראל לא רק שאיננה נעשית בשם זכויות אדם אלא שהיא הולכת שולל כמלכודת שאנו נופלים בה.

Leom-ad12

“הפגנת חירום” – הנה חוטפים לנו את החזון הציוני דמוקרטי והופכים אותו למפלצת גזענית וחשוכה, בואו נצא למאבק למען הדמוקרטיה (במילים אחרות – בואו להפגנה נגד ביבי) . הקמפיין הפופוליסטי של שלום עכשיו בהובלת ‘להקת מגיני הדמוקרטיה’ – לבני, לפיד (שהודה לאחר מכן שאין לו שום בעיה עם החוק אלא עם הנוסח בלבד), זהבה גלאון ואיך לא – פרס .

למדינת ישראל אין חוקה שהיא תעודת ביטוח לקיומה וגורמים רבים בציבור היהודי חוברים למגמה של חברי הכנסת הערביים מתוך אמונה בדו קיום ושלום אך בצער הלב הם מקדמים מדינה אסלאמיסטית בה היהודים ישרתו כדימים במקרה הטוב ותיאור התרחיש הרע הוא בחינת פתולוגיה של רוע והסרטונים של דאעש מוכיחים זאת.

הגיע הזמן שנאמר בקול צלול ללא צל של אפולוגטיקה וללא דברי חנופה – מדינת ישראל הוקמה כבית לאומי לעם היהודי, אם היינו רוצים להקים עוד מדינה דמוקרטית כאחת ממדינות אירופה, לא היינו מפליגים לפלשתינה דווקא, היה מרווח יותר באוגנדה ושקט יותר בברוקלין.

בתוך הקונסטלציה המסוכנת במזרח התיכון – מדינה דמוקרטית ללא ציביון לאומי ברור סופה להפוך למדינת חליפות אסלאמיסטית ולכן רק עיגונה של המדינה כיהודית ישמור על זהותה הדמוקרטי ואתו גם על זכויותיהם של המועטים לא כלאום אלא כפרטים בתוכה, רק בתנאי ובמידה והם מכירים בה, משלמים את חובותיהם ולא חותרים תחת יסודותיה. מדינה שבה גם חבר הכנסת פריגדעתו נשמעת ותשמע בניגוד לכל אחת ממדינות ערב השכנות שבה מיעוטים אתניים נרדפים, נשחטים ומגורשים.

על העיוורון, על הרוח הגבית של התקשורת להבערת השטח

בוקר מנומנם השבוע פתחתי מעריב, בעמוד השני התנוססה כותרת סכנת תבערה‘ (9.11.14), מבט חטוף אחד הספיק כדי שלסטי תישמט ממקומה ופי יפער בבהלה וקול בראשי החל שואג אוי ואבוי , איזו שטות עשינו‘. הכותב שטרם למד אפילו קורס מבוא בתורת המשפט פוסק באופן נחרץ שוטר הרג את האזרח הערבי חיר חמדאן, בדם קר, ובגיבוי חבריו הרעולים והמורעלים‘. הרגשתי תחושת אשמה ובושה ממלאת את לבי ודפדפתי הלאה לחפש תשובות.

זנחתי את המדיה המיושנתופניתי לידידי הטוב גוגל וגיליתי שבאורח נס ממש גם לאירוע הזה היו מצלמות שתיעדו אותו ועתה אוכל לשפוט בעצמי. מה שעיני ראו לא ניתן לפרש לשני פנים – הבחור רץ אל עבר רכב המשטרה כשהוא אוחז בסכין אימתנית בידו ומנסה לפרוץ את שמשת הרכב או למצוא פרצה ממנה סכינו תנעץ בגופו של השוטר. הווי אומר, הצעיר לא הגיע אל רכב המשטרה על מנת לבקש שיבטלו את דוח החניה, ואף לא ביקש להתעמת עם השוטרים מילולית, מטרתו היחידה של הצעיר הייתה אחת – לרצוח תוך קריאות אמונה אלוהים הוא גדול‘. גם כאשר השוטר פותח את רכב המכונית הצעיר עדיין לא נרתע ומנסה כל עוד הוא יכול לדקור ולרצוח את השוטר. רק כאשר הצעיר מבחין בנשק של השוטר הוא מחליט לברוח, לא כי הוא חש חרטה עמוקה, פשוט כי אין לו ברירה אחרת, אם הייתה לו ברירה – הוא היה הורג וכמה שיותר. בכך אין להטיל אף צל של ספק.

אבל צוות הכתבים המהימן במעריב וגם מירב מיכאלי שמצאה את הרגע הנכון לדברי חנופה בערבית לחבריה במגזר, כנראה שפספסו בסרטון בדיוק את הקטע הזה בו הבחור הערבי מנסה לרצוח תוך שהוא בהתקף אמוק. כשהתקשורת ממהרת לשפוט את האירוע כרצח בדם קר‘ (וזו עוד התקשורת היהודית, מה אבו מאזן היה אומר), מה בדיוק המסר שאנחנו מעבירים? השוטרים הם הם הפושעים האלימים, ואם מגיני החוק הם הפושעים, אז גם החוק הוא בעצם פשע והדרך היחידה לעשות צדק היא לחסל את החוק ואת מגיניו. זו אמירה נפלאה המעודדת את שלטון החוק והדמוקרטיה וכשמוסיפים לידה את המשפט דומה כי המשטרה ממש מתחננת לאחת חדשה (אינתיפאדה)” (המקור מאותה הכתבה לעיל) יש כאן השלמה מלאה של הלגיטימציה לפורעי החוק, לאלימות ולטרור. כאילו והאינתיפאדה היא התגובה הטבעית לחוסר הצדק. כאילו שאנחנו מביאים את זה עלינו‘, מין רטוריקה של שנאה עצמית העומדת באנלוגיה לרטוריקה התאולוגית של הרב יצחק יוסף כי דם ישראל נשפך כי עלו להר הבית‘.

אפשר ואף חובה לשאול שאלות ולבקר את דרכה של המשטרה, לברר האם נעשה שימוש נכון בנוהל פתיחה באש, האם האצבע הייתה קלה מדי על ההדק, כראוי בכל מקרה של אבדן חיים, ובעת הצורך לגנות, להוקיע, להפיק לקחים, להדיח ולעשות כל מה שצריך על מנת שיד השוטרים לא תהיה קלה על ההדק. אך מכאן ועד השתלחות חסרת רסן נגד השוטרים התהום היא עצומה. אנו צריכים להיות הוגנים ונבונים מספיק כדי לדעת מתי אנו קובלים בשם זכויות אדם ומתי אנו פועלים ואפילו שלא מדעת מתוך תחושת אשם פנימית המלווה במתן לגיטימיציה לאלימות וטרור. בעודי כותב שורות אלה נודע לי כי בחורה נהרגה כתוצאה ממחבל שדקר אותה בסכין באלון שבות באותו היום שבו חייל צעיר נדקר בתל אביב ומצבו אנוש. החשבון פתוח והנקמה משתוללת וכאן חייבים להבין שאין צד אחד מפגר שסכינים ואבנים הם שלטי המחאה שלו וצריך לסלוח לו והשני בוגר המצוי בהלקאה עצמית תמידית, זה אינו הומניזם זוהי גזענות ואנו נגועים בעיוורון פתולוגי.

הרצח בהר נוף והחטא הקדמון של ניטשה

עושה רושם שהסכין והגרזן חביבים על המרצחים בתקופה האחרונה, מעניין שגם בדאעש שבסוריה השכנה מעדיפים לשחוט בסכין בדרך שאלוהים התכוון‘, בידיים. זהו סימן מובהק לרדיקליות של הגיאהד הגלובלי ששוטף את המזרח התיכון ולהערצה העיוורת שרוחשים לה צעירים מוסלמים ברחבי העולם.

עדיין לא נולד הדבר שיפייס את האסלאם הרדיקלי – ודאי שלא מומ ובטח שלא נעילת הר הבית בפני יהודים. הטענות שעולות שוב ושוב מצד יושבי הדסק בידיעות אחרונות (סימה קדמון, נחום ברנע, איתן הבר) שאילו רק היינו מקפיאים את הבניה בירושלים רבתי, משחררים את הפעימה השלישית של האסירים לאבו מאזן, מקבלים בהבנה את הצד הפרגמטי של ממשלת חמאס עם הרשות, אוסרים על חברי הכנסת לדרוך באדמת קודש קודשי האסלאםשבהר הבית ומוותרים על השליטה המיותרתבמזרח ירושלים לא רק שהנן חסרות כל שחר אלא הן מעמיקות את תודעת ההלקאה העצמית של העם היושב בציון לכדי תהומות אפלים.

בעצם כשהופכים את לביבת סכסוך מאה השנים מצדה הצלוי בשמן הרותח מקבלים לא אחרת מאשר עוד שמן רותח – שהרי גם הנסיגה הידועה בכישלונה הצורם של שרון מגוש קטיף, הצעות מרחיקות הלכת של אולמרט לאבו מאזן דובי לא-לאבאנאפוליס, הדמוקרטיזציה האמריקנית-ישראלית של עזה שהביאה לחמאסטאן ברצועה ותהליך אוסלו אל תתנו להם רוביםכנראה שלא הצליחו בינתיים להביא את עבדכם הנאמן לאכול בשלום חומוס ברמאללה ואפילו לא בקלאווה אחת ביריחו. המופתי מזמר היום אל-אקצה בסכנהוהדם ממשיך להישפך בירושלים כפי שנשפך לפני שמונים שנה. אולי כדאי ראשית לשבת, ללגום קפה טורקי קטן ולנסות ולהבין משהו מתוך סיבובו האינסופי של התקליט השבור הזה.

רטוריקה זו, הגוררת אותנו לחפש תמיד את האשם בנו, נדמה שנדבקנו בה מאירופה ומהתרבות המערבית-נוצרית שלא מפסיקה לחפש את האשם שבה ומוצאת כמובן שוב את האשם אצל היהודי שבה.

ההסבר לתופעה האבסורדית הזו שאנו מורגלים בשינונו היומיומי מכונה אנטישמיות, למרבה האירוניה דווקא הפילוסוף הגרמני ניטשה מספק בגניאולוגיה של המוסרהסבר חלופי, הנראה בעין בלתי מזוינת כאנטישמיות צרופה אך בעיון קרוב יותר מסתבר שניטשה דווקא העריץ את היהדות, זו שהוא מכנה המקראית. בערך בתקופה שביוון התרחשה מלחמת טרויה, עם ישראל יצא למסעות כיבוש אינספור, נלחם ביושבי הארץ עד חורמה ועלה לרגל לבית המקדש בכל מועד במועדו, הקריב קורבנות לאל קנא והתקין לו משקאות שיכר. זהו תור הזהב של היהדות המקראית אליבא דפרידריך, וגר זאב עם כבש ויהודי עם גפנו ירבץ.

לקראת סוף המאה הראשונה לפני הספירה, התקווה של מלכות בית חשמונאי התפוגגה והשלטון היהודי אבד לטובת ממשלת בובות על חוט בידי השלטון הרומי ששיאה במלך הורדוס. היהודים תכננו את התחבולה שעתידה לשנות את ההיסטוריה כולה, הם בנו את התפאורה ובמרכז הבמה העמידו את ישו והצלב, המערב בלע את הפיתיון כמו קרפיון מגודל.

monty-jesus

כל הערכים שהיו לפנים מוקעים ונחשבו לבזויים נהפכו תוך ארבע מאות שנים לדוגמה השולטת בכל האימפריה הרומית – מוסר האדונים מסר את שלטונו למוסר העבדים, השבטים הגרמנים הפכו מחבורות של אצילים לוחמים לכיתות נוצריות שונות מן המתונים בהם שביקשו להפנים את תורת החטא הקדמון מבית מדרשו של שאול הטרסי ועד מסדרי נזירים ששטפו את הרחובות בתהלוכות תוך כדי הלקאה עצמית, המונים התדפקו על דלתות המנזרים העמוסים וביקשו להקדיש את חייהם לתפילה, צום ועוני כי החיים הגשמיים טבועים טומאה ורפש של חטאים.

בין אם הצלב הוא תכסיס יהודי או בין אם לאו, טענה שהיא אגב לעניות דעתי לא רק מופרכת אלא גם לוקה בנטייה קונספירטיבית שניטשה ודאי לקה בה. אין זה משנה את העובדה שהמקור של החטא הקדמון הפאוליני הוא יהודי. אף כי מקורו ביהדות תורת החטא הפאולינית היא העיקר העובר כקו פרשת המים בין היהדות לנצרות. ההתבוססות הזו בתוך רחמים עצמיים, תנועת הנפש כנגד עצמה המוזנת על ידי תחושת האשם העצמית, הנטייה לאיסקיזם (סגפנות) וחיטוט אובסיסיבי של האדם בנפשו אינם מנת חלקו של היהודי אלא היפכא מסתברא, היהודי מצווה לתת דעתו על העולם יותר מאשר על עצמו, להיות בשמחה, להתרחק מעינויי הגוף והנפש בכלל זה נזירות וצומות למיניהן.

בשובנו ממצולות הנפש וההיסטוריה התמונה סביבנו תתבהר מעט, בכל פעם שאנו מנמנמים מול הפרסומות, מריצים שוב כמדי שנה את ההגדה במלמול טכני בשביל לקדם את הפסטלים ושוכחים את עצמנו לדעת, תחושת אשם אירופית מציפה אותנו שלא רק שהיא לא מאפשרת לנו להתבונן במציאות כפי שהיא, אלא גם שהקשר בינה לבין מוסר או צדק הינו במקרה הטוב מקרי ובמקרה הרע נושא לדיון אחר.