לדמותו הרטורית של פסח האוספטר

חיבור זה נכתב כביקורת על החיבור של פסח חזירות וקפיטליזםשפורסם ב-8.10.2014  באתר של דרור-ישראל, הייתי מסתפק אגב בתגובה קצרה באתר דרור ישראל וכשזו האחרונה נמנעה מטעמים ידועים, הגעתי לכאן, למקום שבו אגב התגובה מבורכת וממתינה לבעל התשובה.

ראשית, הנה קישור לכתבה המקורית

פסח האוספטר, המחזיק בתואר הבלתי מעורער כרכז תנועת דרור ישראללא מעט מהשנים האחרונות (10, 20 שנה, מי סופר) כתב כדרכו, הפומפוזית, מלאת הפאתוס, חיבור שכפי הנראה התאמץ הרבה לעטוף בהגיגים-הגיגים ולהשוות לו רושם רוחני ואציליהחיבור עוסק בלא אחר מאשר נתניהו, ומה שמקומם יותר מכל היא הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר להכפיש ראש ממשלה בישראל, לצייר אותו כדמון שמתפלש לו בסביבה חזירית לסיפוק תאוותיו, בשעה שהקונוטציה העולה מנעד הצלילים חזיר-חזירי ברורה, הגם שלא רק שאין אפשרות להגיב לכתבה בדרך הסטנדרטית והמקובלת בטוק-בק, אלא אלו דברי הגות המונחים לעיון אלפי חניכים בשעה שאין פלוני אחד שיקום ויצעק גוואעלד ויבקש לכל הפחות, סברה הגיונית, נימוק פשוט ובהיר שמובן לבריות, ואם אפשר, קצת פחות טינה וארס כלפי ר”מ מכהן, ודאי שלא כדרכן של מונרכיות, צלם של נתניהו לא נחוץ לנו כאן, אבל ודאי שכן בדרך מכובדת מעט יותר. בראש הכתבה מתנוסס ציטוט של ברל כצנלסון, הקדוש התורן בפנתיאון המקודש בדוקטרינה של פסח והציטוט אומר כך :

שונא אני את החזיר, אבל עוד יותר אני שונא את מגדלי החזירים ולידו תמונה של נתניהו לצידו של אדלסון.

טענה קשה מנשוא הטיח פסח בנתניהו ולכן ודאי הייתה לו סיבה ממש טובה. בואו נבחן יחדיו חברים - על שום מה ולמהיצאתי לברר זאת, חמוש בשלוש כוסות קפה בשביל להצליח לצלוח את הכתיבה הפומפוזית ועמוסת הציטוטים הארכאי-היסטורים, והנה לאחר מלאכת ניפוי המוץ מהתבן כך צץ לו המהלך הלוגי’ כחתול המתחבא בתוך יער עבות -

() פסח מאשים את נתניהו שהוא עצמו אכל בערב יום כיפור, במסעדת חזיר“.  מהי אפוא מסעדת חזיר” ? כנראה שפסח התכוון לכתוב מסעדה שאינה כשרה, אך זה לא נשמע מספיק חזק בשביל שיוכל להשחיר אותו בזפת ולגלגל בנוצות כפי שהוא רוצה, לכן הוא הגדיל לעשות והשתמש בטרמינולוגיה חבד”ית משהו באומרו מסעדת חזיר, האם פסח דורש מחניכיו להקפיד על תרי”ג מצוות כפי שהוא דורש מנתניהו, האם אני רשאי לכנות ביתו של פלוני שאין מדף עם כל ספרות הש”ס “בית משוקץ”?

פסח מעלה את טענתו המרכזית על נתניהו בפסקה הזו :

פסח-מסעדת-חזיר

() לא רק  שנתניהו ואדלסון סעדו במסעדת חזיר לפי פסח אלא גם שלמרבה האירוני לטענתו של פסח הפור נפל בדיוק על ה”ערב המועד הקדוש ביותר לעם היהודי, יום-הכיפורים“,  הכתבה בגלובס שמדווחת ביום 1.10.14 שנתניהו נצפה ב”מסעדת חזיר” ביום האתמול, כלומר ב-30.9.14 יום ג’ ואילו מבדיקה פשוטה ביומן עולה שערב יום הכיפורים תשע”ה החל ביום שישי ה-3 באוקטובר. אם כך, לא דובים ולא כיפורים, לא חזיר ולא יער.

() פסח ממשיך את הקו הלוגי מעמיס את הדף עם מבואות ליהודים יקרים שמתו על נפשם אך לא אכלו חזיר. אבל היי בעצם גם נתניהו לא באמת אכל חזיר אך  מה זה בעצם משנה, כשהרגשות צפים הדף סובל כל אבחת קולמוס.

() פסקה לאחר מכן פסח כבר מפליג הרחק בדמיונו העשיר דימויים ומעלה את דמותם של לא פחות מאשר קליגולה ומביא שם מבואות שהשד יודע היכן ידו הייתה משגת מאחד מספריו של פלוטארכוס או פילון ומתאר את אחת מהדרמות היהודיות הגדולותשהיהודים התנגדו להצבת פסלו של קליגולה והיו מוכנים למסור את נפשם למען מלחמת איתנים בין שתי מחשבות יסוד” – מה בדיוק הזיקה הרעיונית בין זה ולזה שביבי אכל במסעדה לא כשרה למען שמו של אוגוסטינוס הקדוש ?

() עוד פסקה, ואיך לא, עמוסה בציטטות ופאתוס מצלצל, ועכשיו כמובן איך אפשר לכתוב מאמר מבלי להזכיר את תקופת השואה, המרד היהודי ואנטק צוקרמן – שגם הם חרפו נפשם והקריבו עצמם למען העם היהודי” . שמע ישראל.

() כעת צלחנו את תעלת התנינים והגענו למושא הכתבה סימן הוא לנו כי  הפיסקה כולה מודגשת, פסח מאותת למתעייפים משלל הפרפראות ההיסטוריות שכאן זה המוני טיים” – בואו נפריד כמיטב הרטוריקה הדיכוטומית אסקיטית, בין טובים לרעים – להלן :

מהו, אם כן העם היהודי? (לא פחות ולא יותר) אליל הכסף והמסחר (שלדון אדלסון) .. האם התביעה (של ביבי) להכיר בישראל כמדינה יהודית היא תביעה לגיטימית … בשעה שהוא יורק בפרצופם של הרוגים אלא אשר סברו כי מסירת נפשם, ובלבד שלא יעבדו עבודה זרה, היא הכרחית לזהותם היהודית?”

אז כך, אליבא כפסח, יש טובים ויש רעים, הרעים הם אלו שכיסיהם מלאים מרשרשים, הקפיטליסטים, הטייקונים. הטובים –  הם אינם אלא העם היהודישמסר את נפשו” , החברה שעשו מרד לקליגולה הם הם שמרדו בשואה והיו מוכנים למסור את נפשםזה אנחנו, החברה הטובים – כי הרי ברור שכולנו יצאנו כמימי קדם – נגד הזוזים השטניים,   נגד הצלם“. מי שבאמת, קורא את החיבור הזה של פסח מבחינת תוכנו, לא צריך להיות פרופסור וגם לא פילוסוף, פשוט אדם ששכלו בריא, לא יכול שלא לשאול – לעזאזל, מה הקשר.

הרי זה ברור לכל, היהודים שמתו על קידוש השם לאורך ההיסטוריה – חלקם מתו ממניעים דתיים, חלקם ממוטיבציות שונות ומשונות , לאומיות, אידיאולוגיות כאלו ואחרות וכמדומני היה גם משהו עם קידוש השם, אבל מה שבטוח - אין שום קשר ולא הקלוש ביותר לחיוב או לשלילה לממון – היו יהודים טובים וחכמים שרדפו שלמונים רבים מספור (ושמלות) ולא ראו בכך שום פסול, להיות אדם עשיר? חטא? נו באמת, שלמה המלך היה כנראה אחד המלכים המושחתים ביותר בהיסטוריה לא בדיוק נזיר בודהיסטיומה לגבי לאכול במסעדה שאינה כשרה? שוד ושבר, האם זו פגיעה בציפור הנפש הרוחנית של העם היהודי לדורותיו?

מה שבטוח כן יש כאן – מה שעשו פחות או יותר כל ההיסטוריוסופים והמטיפים התיאולוגים לאורך ההיסטוריה, לקחו גיר ומפה, בצד האחד של המפה ציירו את היפים והאמיציםלאורך ההיסטוריה, ומהצד השני את הרעים, והעבירו את הגיר באמצע וכמובן שככלו לצייר את עצמם עם המחנה הטוב. זו דרך לשנע עמדות לכיוון מסוים ולא דרך להציג או לבנות תפיסת עולם בריאה שיש בה קשת של דעות, ובעיקר תפיסת עולם שיש בה קצת מעבר לטובים ורעים וציטטות בומבסטיות שהקשר הלוגי שלהן לאירוע עצמו תלוש באופן הזוי. פסח ממשיך את החיבור באותו הסוג של הרטוריקה, ממשיך לחזק את הקונוטציה הרגשית של חזירותוקפיטליזםבפסקה לאחר מכן איך אפשר שלא מעלה שוב את הקדוש המעונה יצחק רבין מהפנתאון, עוד קצת ברל כצנלסון .. והנה לסיכום אנחנו נדרשים לעשות חשבון נפש עמוק וכואב”.

אני רק שאלה.

נניח, לרגע מדומיין והזוי אחד, שעבדכם הנאמן, יחליט שדעתו נטרפה עליו, והוא יקח את הציטוט הזה בדיוק, ויניח לידו את התמונה של פסח האוספטר ואולי חלילה גם חבר נוסף מבכירי ההנהגה של דרור ישראל. אילו אז מה היה קורה לפי דעתכם המלומדת? האם לא הייתי חוטף צרור של גינויים המוני מכל חברי הנוער העובד והלומד השותים את דבריו המלומדים של פסח בצימאון? תגידו, חברי הדמוקרטים, למה אין מקום להגיב על הכתבה של פסח? אמרו לי עוד ואדע , איך קורה נס כזה שבמדינה דמוקרטית אין ערך בוויקיפדיה על פסח האוספטר, האיש שיותר מכולם, אחראי באופן ישיר על חינוכם של אלפים רבים מילדי ונערי ישראל? וראו איזה פלא – לוורדפרס יש וידגט כזה שמאפשר לראות מתוך כל הכתבות באתר, את השמות שמתיוגים הכי הרבה, ובכל האתר של דרור-ישראל ומכל אלף ומשהו החברים השותפים מעניין איזה שם ותיוג כאן בתמונה בולט יותר מכלהיכן כבר שמענו היום את שמו של קליגולה ופולחן העצמי של הפסלים?

פסח האוספטר מדושן באיזכורים רבים מספור באתר של דרור ישראל
פסח האוספטר מדושן באיזכורים רבים מספור באתר של דרור ישראל

גילוי נאות : כותב שורות אלו היה בעוונתיו בעברו חבר בתנועת דרור-ישראל, מספר שנים לא מועט.

חיסול מתוקשר

מדוע תפילת הגשם של העיתונות הישראלית מאיצה את בואם של ענני הסערה

ככה זורעים בהלה לחינם בציבור בהצלחה
כותרת ידיעות אחרונות 19.1.15

תגיד חסן, מה אנחנו הולכים לעשות עם הכובשים הציונים האלה? ככה אנחנו נותנים להם להוריד לנו עשרה ואנחנו שותקים??”

תשמע יא אבו-אעישה, זה לא כזה פשוט כמו שאתה חושב, רוב הלוחמים שלנו תקועים עמוק בסוריה במלחמה עם דאעש, ובכלל הבוסים באיראן לא רוצים לפתוח עוד חזית עכשיו.. יש להם צרות אחרות על הראש”

אבל חביבי חסן, הם אפילו לא מכחישים שהם ביצעו את הפעולה הזו, הם לוקחים אחריות!!”

מה פתאום אחריות יא זלמה, חברי החוכומה שלהם לא אמרו כלום זה נותן לנו תירוץ לא להגיב

תתעורר חסן, אתה לא מעודכן, כבר בכל העולם אומרים שציונים מודים שהם עשו את הפעולה וגם אומרים שאנחנו חייבים להגיב ואפילו שזו יריית הפתיחה לסבב חדש של מלחמה”

על מה אתה מדבר יא אבו-אעישה, מה אתה מחפש לנו עוד צרות עכשיו”

הנה בוא תראה מה כתבו בעיתון של הכיבוש הציוני - ‘חשש למלחמת לבנון שלישית‘, ‘העובדות, כפי שעולות מהדיווחים בלבנון, ברורות. מסוק של חיל האוויר ירה טילים לעבר שיירה של מפקדי שדה בכירים של חיזבאללה‘“

מה אתה אומר יא אבו-אעישה, וואלה, אם העלובים האלה רוצים שנגיב אז אין דרך אחרת להציל את הכבוד שלנו – תפדלו!”

.

לאחר אירוע החיסול בלבנון אתמול, החליט הכתב אלון בן-דוד שאין ראוי מלערוך התחבטות ציבורית באופן התגובה הטבעי, הראוי והצפוי לתפיסתו של חיזבאללה. במקרה חלילה וחיזבאללה חשב שלא להגיב כרגע כשהוא מתבוסס בביצה הסורית, בן-דוד ממהר לבטל על הסף את האפשרות הזו ולקרוא תיגר לכבוד האבוד של חיזבאללה לאמור תקיפה ממסוק, היא אצבע בעין של חיזבאללה והוא נדרש להגיב”.

עולה רושם מטריד בעת הקריאה כי בן-דוד כותב את טורו ממש מתוך מועצת השורא של החיזבאללה ומשתף אותנו בהתלבטות שלו ושל נסראללה. אולי נוציא איזה פיגוע המוני נגד מטרות יהודיות בחול? בעצם זה לא רעיון טוב, לא יבינו אותנו שהרי “פיגועיים המוניים בחול נגד מטרות ישראליות הם משהו שמתקבל היום פחות בהבנה בעולם. טוב אז יש לנו רעיון! קורץ בן-דוד לנסראללה אולי ננסה “לפגוע באישיות ביטחונית ישראלית. נסראללה נשמע מרוצה מעט יותר מהרעיון ומשיב ואללה בן-דוד, אתה ציוני על הכיפ-כיפאק”. אבל בן-דוד לא מסתפק וממשיך להתפלפל בסוגיה ולאחר ששקל מגוון של אפשרויות תגובה והעריך אותן הוא פוסק לבסוף לפיכך האפשרות הסבירה ביותר היא שהתגובה תבוא משטח סוריה – מטח רקטות על ישוב אזרחי, ירי טיל על כוחות צהל בגולן או הנחת מטען“. מהחמל של נסראללה מוסרים תודה לבבית על הערכת מצב המעמיקה רק מוסיפים בקשה קטנה אם אפשר שבפעם הבאה תשתוק ותאפשר להם לטאטא את הכבוד האבוד שלהם מתחת לשטיח.

הטור של אלון בן-דוד במעריב 19.1.15
הטור של אלון בן-דוד במעריב 19.1.15

אלון בן דוד, נועם אמיר, יואב גלנט, יוסי מלמן ועוד שורה ארוכה של עיתונאים, פובליציסטים, פרשנים ומומחים למיניהם, תעשו לנו, לכם ובעיקר לחיזבאללה טובה, תלמדו לשתוק קצת. בשעה שהעולם כולו מגייס את מיטב פרשניו, יועציו ובעיקר אלו הקוראים עברית לסרוק כל שורה בתקשורת הישראלית ולמצוא הודאה בחצי פה, או אפילו ברבע פסוק לכך שיהיה אפשר לתלות בגלוי את האחריות על ישראל ואז כמובן לפתוח חשבון דמים, זו שעה שכל איש ציבור, תקשורת וכל אחד שאוחז במיקרופון בידו חייב לגלות מינימום של בגרות ואחריות ולהמשיך ולקשקש אבל על כל נושא אחר בעולם.

אי אפשר להבין איך דורון כהן וגולן בר-יוסף העורכים של מעריב מרשים לכתביהם לפסוק בנחרצות שהעובדות, כפי שעולות מהדיווחים בלבנון, ברורות” בשעה שישראל הרשמית שותקת”. ממתי התקשורת הישראלית מסתמכת על עובדות שעולות מדיווחים בלבנוןכמקור מהימן לדיווח

המאפשר להם להטיל את האחריות על ישראל?

לשאלה האם ברור שזה היה חיל האוויר הישראלי או לא ברור אין בכלל חשיבות בשיח הזה. התקשורת העולמית כולה חגה כלהקת עורבים סביב ישראל וכל ציוץ תקשורתי שלה הוא מבחינתם הודאה ולכן העמימות כאן היא בסדר גודל של אחריות לאומית.

המשוואה באירוע מהסוג הזה היא ברורה – ככל שהפטפטת וכותרות סביב הנושא יגדלו, כך יגדל הצורך של האויב להגיב בשל הרצון לפצות על גודל ההשפלה. עורכי העיתונים, חייבים לקחת בחשבון את השלכות הפעילות שלהם בזירה הציבורית ולא לחשוב שהם דנידין. אני כבר שומע את יללת חסידי הדמוקרטיה בפתח שיטענו בקול אחד שזו חובתה של התקשורת לסקר ולספק את המידע לציבור.

ראשית, התייחסות לאירוע כאל יוזמה של ישראל בשל עובדות שעולות מדיווחים בלבנוןהיא נקידת עמדה ברורה ללא כל צורך ברור, אפילו אם הדבר ידוע, עמדה שנובעת מטובת ישראל היא עמדה שדובקת בנוסח מקורות זרים מדווחים שולא מוסיפה ולו בדל אחד נוסף של פרשנות.

שנית, סיקור האירוע בכותרות הראשיות נובע מתוך החלטה ברורה של העורך לעלות את הנושא לסדר היום הציבורי ובכך לעורר הד תקשורתי ציבורי בארץ ובעולם ובהתאם לזאת גם לדחוף את חיזבאללה לתגובה מתוך העיקרון האמור של פיצוי הפגיעה בכבודו של חיזבאללה בראי העולם.

ולבסוף, סיקור מאוזן שעונה על צורך הציבור לדעת ועם זאת נזהר מלגלגל סלעים במורד ההר הוא אינו אלא סיקור יבש, אינפורמטיבי, משולל שיפוטים והערכות, המשתרע על לא יותר מחציו של הדף במקרה הרע ומופיע במקום טוב לקראת אמצע סוף העיתון ונסמך כולו הנוסחה לפי גורמים זרים”. ותו לא.

ככל הנראה אחרי הכל, חוסר ההבחנה האווילית של התקשורת בין תכנית ריאליטי עמוסת דרמה לבין המציאות עצמה, הדחף לייצר אייטם דרמטי נוסף ולהביע ביקורת שיפוטית על אנשי המודיעין הישראליים יחד עם הרצון לייחס לנתניהו שוב, “חשדלפעולה מתוך תעמולת בחירות, כל אלו ביחד או לחוד, מעבירים את עורכי העיתונות על דעתם ומביאים לידי באז תקשורתי, בהלה ציבורית ולחץ על חיזבאללה לפרוע את החשבון ולהמשיך את ההצגה, וכל זאת כמובן, בשם הדמוקרטיה, חופש המידע והפלורליזם.

כעת אפשר לשאול את אלכס שיפמן מידיעות אחרונות מיהם באמת אלו שמשחקים באש“.

alex-fishman
אלכס פישמן, ידיעות אחרונות, 19.1.15